החוש הצעיר
בנק ישראל לא רק מאשר את מה שהמפגינים ידעו, אלא גם עונה על השאלה למה רובם היו צעירים
הפרק הקצר מדו"ח בנק ישראל שפורסם אתמול (ג') מעניק חיזוק מדעי לקריאות שהשמיעו מאות אלפי המפגינים בחודשי הקיץ. במקביל הוא גם מספק תשובה לאחת השאלות המסקרנות שעלתה מגל המחאה - מדוע הגרעין הקשה של אלה שהציתו את אש המרד הורכב כמעט כולו מאנשים צעירים, כמו המפגינה המפורסמת דפני ליף, למרות שמעמד הביניים כולל, מן הסתם, גם לא מעט אנשים מבוגרים יותר.
את התשובה מספקים כאמור נתוני הדו"ח. בעשור וחצי שאליו מתייחסים הנתונים (מ־1997) נרשמו בסעיפי ההוצאה העיקריים של משקי הבית עליות, ולצידן גם ירידות. כל מי שגילו מעל 40 יודע לכן שבפרספקטיבה היסטורית של 15 שנים מצבו הכלכלי הכולל למעשה לא נפגע. אבל, כפי שקובע הדו"ח, בשנים האחרונות נפל דבר בתחום המחירים, ובשנה האחרונה נוספו לתמונה גם נתוני השכר. הנפגעים העיקריים משינויים אלה הם הצעירים, שהצטרפו למעגל העבודה רק בשנים האחרונות.
בשנת 2011 הסתכמה האינפלציה (ממוצע מחירים שנתי מול הממוצע של השנה הקודמת, ולא בחינת ההתייקרויות במשך השנה כפי שמחשבת הלמ"ס) ב־3.7%. אבל מדובר בהוצאה ממוצעת. סעיף הדיור במדד, זה שמודד את השינויים בשכר הדירה ולכן נוחת היישר במגרשם של אותם צעירים, זינק כבר בשנה החולפת בשיעור גבוה יותר של 5.9%. החינוך הקדם־יסודי, עוד סעיף הוצאות בלעדי להורים צעירים, התייקר ב־4%. מחירי המזון, כולל ירקות ופירות, עלו בשיעור ממוצע של 3.5% וההוצאות היומיומיות על חשמל, מים וגז גדלו ב־3.2%. כל זאת רק במשך שנה.
וכנגד גל ההתייקרויות מקיר לקיר נרשמה גם ירידה אחת: השכר הממוצע של מעמד הביניים ירד בשנת 2011 ב־0.2%. השילוב של מכלול נתונים זה הוא שגרם לאלה שסחפו את מאות האלפים לצאת לרחובות להרגיש, ועכשיו ברור שגם בצדק - רמת החיים שלהם ואיכות השירותים שמעניקה להם המדינה הולכות ויורדות.
