מעדיפים גישור: "אף חברה לא ששה להגיע לבית משפט"

מקובל להניח שתחום הגישור מתאים לענייני עבודה או משפחה, שבהם נחוץ וחשוב לקרב לבבות ולפתור סכסוכים בהסכמה יותר מאשר הכרעה שיפוטית הנכפית על הצדדים. והנה, לשכת המגשרים מבקשת להיכנס לתחום חדש: קניין רוחני. סודות מסחריים, סימני מסחר, פטנטים - האם אלה מתאימים בכלל למסגרות אלטרנטיביות בכלל ולגישור בפרט?

אתמול נפגשו מגשרים ועורכי דין בכנס שקיימה לשכת המגשרים בשיתוף מכללת שערי משפט במלון דן פנורמה בתל אביב. בפאנל שעסק ביתרונות ובחסרונות של הליך הגישור בתחום הקניין הרוחני התרכז פרופ' מיגל דויטש בעמימות העובדתית והמשפטית המשחקת לטובת הליך הגישור. "יש קשיי הוכחה ניכרים כמו האם הסוד המסחרי נלקח בנסיבות פסולות? האם מה שנלקח זה רעיון, קונספט שאינו מוגן, או ביטוי קונקרטי מוגן? יש גם קשיים בהוכחת הנזק כתוצאה

מההפרה. גם 'הדמיון המהותי' - עילת ההפרה המרכזית בקניין רוחני - עמומה לגמרי, הפועלת לטובת הגישור. אם קשה להוכיח, מוטב לתת משקל מופחת לעבר ולהתרכז בעתיד".

דויטש. "אם קשה להוכיח, מוטב להתרכז בעתיד" צילום: עמית שעל

יתרון נוסף שהוצג להליך הגישור על פני בית המשפט הוא הסודיות: ההליך מתנהל הרחק מהעין הציבורית והתקשורתית, שפקוחה על בית המשפט. בהליך הגישור יש לשני הצדדים מה להרוויח, אומר דויטש, "ובמיוחד לתובע. בעצם הגשת התביעה הוא מודה בכך שהנתבע מייצר מוצר דומה לשלו. במקרה כזה, הצרכן קונה את המוצר הזול ומבסס את מעמדו של המפר בשוק ובחשבון הבנק. נכון שגם הנתבע סובל מחוסר נעימות מסוים כיוון שהוא מוצג בתביעה כגזלן. בהליך הגישור הוא נהנה מהחיסיון, אף שגם בהליך המשפטי יש לו גם יתרונות בפומביות".

בין קניין לקנאה "פסק הדין לא היה צריך לבוא אל העולם" סטיב אדלר, הנשיא לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, היה בין החלוצים שפסק בעד חופש העיסוק וניידות עובדים ומידע משה גורלי, תגובה אחת לכתבה המלאה 

ד"ר חגי ויניצקי ממכללת שערי משפט הביא לדוגמה את פרשת "הסוס הטרויאני", שבה "אף אחת מהחברות לא הגישה תביעה כיוון שפרצו לה או גנבו ממנה. אף אחת לא ששה להתייצב בבית המשפט ולהודות בליקויי אבטחת המידע שלה. הנזק מבחינתן יהיה גדול יותר אם אחרים יחששו לעשות איתן עסקים, בגלל הקלות שבה שואבים מהן את המידע".

בצד היתרונות סובל תחום הגישור לעתים מחוסר שיניים, ובייחוד בתחום הקניין הרוחני. "כאשר מדובר בתביעות יש שיקולי זמן קריטיים", אומר דויטש. "רוב התיקים נגמרים בצו מניעה זמני. מי שמקבל את הצו מרוויח גם בתיק העיקרי. לעומת זאת, למגשר אין סמכות להוציא צווים זמניים. בית משפט גם מוסמך לצוות על תפיסת המוצרים המפרים, בעוד שלמגשר אין סמכות כזו".

חיסרון אחר הוא המשקל והתוקף של פסקי הדין שניתנים בבוררות או בהחלטות מגשרים. "התוקף שלהם יכול להיות בעייתי", אומר דויטש. "פסק דין של בורר קובע זכויות בין צדדים בלבד, אבל אין לו תוקף כלפי כל העולם. זה חיסרון למי שמחפש ודאות. בנוסף, בורר ומגשר צריכים להיות ערניים לדיני ההגבלים העסקיים. הם לא יכולים לחלק את השוק בלי הממונה על הגבלים - 'השותף הסמוי' להחלטות כאלה. צריך להיזהר מלהגיע להחלטות או להסכם שיש בו פגיעה בדיני התחרות".

ובאותו עניין, צריך להביא בחשבון שדיני קניין רוחני משיקים לרומו של עולם - חופש מידע, חופש העיסוק, הרחבת והפצת הידע האנושי כבסיס לחברה דמוקרטית ולקידום המין האנושי. כל הערכים האלה כבר מבצבצים בפסקי דין

רבים של בתי המשפט, שמרוממים את האינטרס הציבורי - עניין שלא מצוי על סדר היום של מגשר, בורר וצדדים מסחריים לסכסוכי קניין רוחני. "לכן", סיכם דויטש, "יש סיכון מסוים שהחלטות תיפסלנה בגלל שיקולי תקנת הציבור, בגלל אי־הפנמת האינטרס הציבורי, בגלל שיקולים חוקתיים. תחום הקניין הרוחני רווי שיקולים כאלה".

עו"ד יניב שוורצמן, יו"ר לשכת המגשרים, הציג בכנס חזון שנראה לו כבר־מימוש, ולפיו הגישור יוכר ככלי מקדים לגיטימי במקום או לפני משפט: "אם היינו צריכים לבנות את מערכת יישוב הסכסוכים מחדש, היינו רוצים שקודם כל בני אדם ידברו זה עם זה. רק אם לא יגיעו להבנה ולהסכמה שילכו למבוגר האחראי, בית המשפט. את הדיבור המוקדם הזה צריך לעגן בחקיקה. זו דרך ייסורים שאנו אמנם הולכים בה, אבל במקביל מקווים לשנות את התרבות והתפיסה של האנשים לדבר בעזרת מגשר גם בתחומים נוספים, ולא רק דיני עבודה ודיני אישות".