תוכנית ההתנתקות של שר התחבורה
בסיכומו של יום, שני חידושים עיקריים הוצגו על ידי כץ, ושניהם נכפו עליו בחוסר ברירה
במהלך מסיבת העיתונאים היום (ב') הדהים השר כץ וסיפר שלפני כשבוע הוא הוזמן למשרדו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני כדי לסכם ואולי לחתום על הצעת פשרה מול הוועד. מה שכץ לא הביא בחשבון הוא שיו"ר הוועד גילה אדרעי תהיה שם, וכך נוצרה סיטואציה מוזרה ועצובה שלפיה כץ מחכה בחדר אחד לכניסתו של עיני, אולם מהחדר השני בוקעים קולות של צרחות וזעקות מצד הוועד שלא מוכן לקבל כל שינוי. "ישבנו שם, קיבלנו כיבוד, אולם לאחר מספר דקות יוצא עיני ומתנצל שבצד השני לא מוכנים לשמוע, וכך למעשה נגמרה הפגישה שכלל לא החלה", מסכם כץ. התוצאה, לשיטתו של כץ - אין עם מי לדבר ולא יהיה עם מי לדבר, ולכן עליו לפעול לבד.
בסיכומו של יום, שני חידושים עיקריים הוצגו על ידי כץ, ושניהם נכפו עליו בחוסר ברירה. הראשון הוא יישום השינוי הארגוני מלפני שלושה חודשים כמהלך חד־צדדי: בלי מו"מ, בלי התדיינות עם העובדים, בלי לשתף את עיני. TAKE IT OR LEAVE IT. לכץ אין ממש ברירה: הקרונות החדשים כבר הגיעו בחלקם לישראל, במאי תיפתח המסילה הכפולה לבאר שבע. כל תאונה שם עלולה להיזקף לחובתו, ואז מי יזכור מי זאת גילה אדרעי ומה היא עשתה. מצב שכזה לא יכול להימשך. החידוש השני הוא הקמת חברת־על לתחזוקת כלל הציוד. גם מהלך זה נעשה חד־צדדית. ליבת המערכת, כלומר הפעלת הקווים, תשאר בידי הרכבת. אותה הגברת בשינוי האדרת.
במשרדי התחבורה והאוצר כבר הכינו את "תכנית יום הדין" לסגירת הרכבת, אבל החשש הגדול היה ליצור תקדים מסוכן במערכת יחסי העבודה במשק. בכיר באוצר הגדיר זאת כהבנה שגויה - כל פעם שיש בעיות בין ועד להנהלה, המדינה סוגרת את החברה. ברכבת ישראל זה עוד עשוי לעבוד, בנמלים ובחברת החשמל זה עלול להיגמר באסון. עכשיו הכדור חוזר לעיני, שינסה לשכנע את אדרעי להסכים, כי כץ כבר לא רוצה לשמוע ממנה.
אז למה שהמהלך הזה יצליח? הרי המדינה מנסה לבצע שינוי ארגוני בחברת החשמל ללא הצלחה כבר זמן רב. הסיבה כפולה: ראשית - האוצר, כפי שאישר אתמול, שותף מלא לתהליך. שנית - חברת החשמל כפופה לעשרה רגולטורים, וסוחבת חובות של כ־65 מיליארד שקל. לרכבת אין חובות, והיא כפופה לשני אנשים. שטייניץ, שבירך על המהלך, וכץ - שמיישם אותו בפועל.
