החידה ששמה השר ישראל כץ
מקורבים, ידידים, חברים ממרכז הליכוד ושותפים לדרך, אף אחד מהם עוד לא הצליח לתהות על קנקנו של השר
שר התחבורה ישראל כץ מזכיר לי את ה־X הסרבן במשוואות מרובות המשתנים בשיעורי המתמטיקה בתיכון. לא משנה מה עשיתי - הפכתי אגפים, חילקתי, הכפלתי, אפילו חישבתי נגזרת ואינטגרל, כלום לא עזר. ה־X נשאר עלום. כך גם שר התחבורה שלנו. מקורבים, ידידים, חברים ממרכז הליכוד ושותפים לדרך, אף אחד מהם עוד לא הצליח לתהות על קנקנו של השר.
אולי כי כדי להבין את השר כץ צריך להסביר קודם משהו בסיסי. מדובר באדם שרואה בעצמו שילוב נדיר בין בולדוזר לאיש חזון. הנה הוא שם, מאיים בסגירת הרכבת, והנה הוא גם שם, מתכנן 475 ק"מ של מסילות רכבת בשטחים. וכך, אף שהרכבת לא מצליחה להגיע לתחנה במרכז תל אביב בזמן, והקו מדימונה לבאר שבע כושל, הוא רואה בדמיונו את המסילה העתידית שתחבר בין ג'נין לשכם.
ביד אחת כץ נושא את הבשורה הצרכנית של הסכם השמים הפתוחים בין חברות התעופה, וביד השנייה הוא קובר את ההסכם עמוק עמוק אל תוך 2018. בולדוזר וחזון, סייפא וספרא. זהו שר התחבורה.
והבולדוזר כץ לא מבין איך ועד עובדי הרכבת דוחה הצעה לתוספת שכר של 25% ועוד מענק של 40 אלף שקל לעובד תמורת הפרטה ומיקור־חוץ, כך שעובדי קבלן יעבדו כתף אל כתף באותו מוסך עם עובדי הרכבת. זה הרי עבד בעבר עם ועדים קודמים. קצת כסף, והקופאיות בתחנות הרכבת עוברות להיות עובדות קבלן. עוד קצת כסף, וכך קרה גם עם עובדי המסילה.
הוא ראה כמה דברים בחייו, השר כץ. הוא יודע שלכל אדם יש מחיר, חוץ מלו עצמו כמובן. הוא לא יכול להתעכב על דברים טכניים כמו מערכת יחסי עבודה וכבוד הדדי.
השר כץ יודע שההתנהלות הברוטלית של ועד עובדי הרכבת בראשות גילה אדרעי מיצבה את הוועד בדרך ללא מוצא. מיקור־החוץ של תחזוקת חלק מקרונות הרכבת הוא עובדה, בכל צורה. הקמת חברה־בת לניהול המטענים בבעלות פרטית גם היא עובדה.
לכן, בסופו של דבר לא תהיה לעובדים ברירה והם יסכימו לתוספות שכר שמנות, או אולי לפחות יתגאו בכך שצמצמו את חזונו של כץ. מדובר כמובן בניסיון להסחה בלבד. תפקידה של מסיבת העיתונאים אתמול היתה להראות לעובדים שהוא, כץ, ניצח. אבוי להם אם יחשבו אחרת ולא יסכימו. הוא עוד יסגור להם את הרכבת.
