עליהום עסקי

כבר יותר משנה מפגרים הישגי הבורסה בתל אביב אחרי אלו של הבורסות מעבר לים. נתונים השוואתיים שרוכזו לגבי 12 החודשים מסוף פברואר 2011 ועד סוף פברואר השנה מצביעים על עדיפות בולטת למדדי המניות האמריקאיים: דאו ג'ונס עלה ב־7%, S&P 500 הוסיף 3.6% ונאסד"ק טיפס ב־6.7%.

בשאר העולם נרשמו אמנם ירידות - בפרנקפורט ירד מדד דאקס ב־4.3%, ניקיי היפני איבד 7.6%, ובברזיל הפחית המדד המקומי 2.5% מערכו, אך כל אלה מתגמדים אל מול צניחה בשיעור של 17% שרשם מדד ת"א־100. במקביל, חל אצלנו צמצום ניכר בנפח מחזורי העסקאות, כשממחזור יומי ממוצע של יותר מ־1.5 מיליארד שקל ירדנו לממוצע של פחות ממיליארד שקל ביום.

מחול שדים אנטי־עסקי

עובדות אלו דורשות הסבר: מאז תחילת 2011 אנו עדים לעלייה עקבית ברמת הסיכון הגיאו־פוליטי באזורנו. לצד האירועים השליליים במדינות הסובבות אותנו, שאינם מוסיפים לשלוות הנפש ולביטחון המשקיעים ושגרמו לנטישה של משקיעים זרים את השוק המקומי, עולה מפלס החרדה ברחוב מפני תוכנית הגרעין האיראנית, ועוד יותר מהאפשרות לפעולה צבאית מקדימה מצדנו.

וכאילו כל אלה לא מספיקים, מאז חודשי הקיץ אנו עדים ל"מחול שדים" אנטי־עסקי שגם אם יעדיו - שוויוניות רבה יותר וצדק חברתי - הם לגיטימיים כשלעצמם, מידת האינטנסיביות של הצעדים הכלכליים וכן העוצמה וההיקף של הרגולציות למיניהן, בפרק זמן כה קצר, אינם מתאימים למשק הישראלי במצבו הנוכחי וזורעים מבוכה ובלבול. אנשים קמים בבוקר מלאי חששות לגבי הגזירה הצפויה היום.

כמה דוגמאות לצורך המחשה:

• העלאת המס על רווחי הון מ־25% ל־30%.

• הקפאת ההורדה במס החברות שתוכננה לשנים הקרובות.

• התחלת יישומו של תיקון 16 לחוק החברות, שתכליתו מתן השפעת יתר בחברות בורסאיות לבעלי מניות המיעוט.

• גיבוש צעדי אכיפה מינהלית המקנים סמכויות ענישה נרחבות לרשות ני"ע מול מנהלים בתאגידים בורסאיים ובתי השקעות.

• המלחמה בריכוזיות היתר בחברות האחזקה הגדולות והדרישה להפרדת הפעילות הריאלית מזו הפיננסית.

• הקמפיין הציבורי להורדת דמי הניהול בגופי החיסכון הפנסיוני.

• דרישת המפקח על הבנקים להיערך להגדלת הלימות ההון בתקופה של מצוקת אשראי.

כל אלה, ועוד רבים, יוצרים אווירה שלילית כלפי בעלי שליטה בחברות. יזמים מצליחים מוצאים עצמם נאלצים להתנצל ולהתגונן בפני המוסדות המפקחים ובמקביל, להתמודד - לעתים תוך התבזות - מול בעלי מניות קטנים באסיפות כלליות. מצב אנומלי זה מביא לדמורליזציה ולירידה ברצון ליזום, לפתח ולצמוח תוך ריתוק משאבים כספיים לצורך הישרדות.

בישיבות דירקטוריון ובוועדות השקעה מוסדיות עוסקים רוב הזמן בהשלכות של צעדים רגולטיביים שונים על הפירמה או הגוף המנהל. רק דקות מעטות מוקדשות למתן סקירות מקצועיות וקבלת החלטות עסקיות. סימפוזיונים וימי עיון בכיכובם של רואי חשבון ועורכי דין עוסקים בלימוד והפנמה של תיקון 16, צעדי האכיפה המינהלית ושאר נושאים ברוח זו.

ייאמר מיד: כל המתואר לעיל חיוני והכרחי למען הגברת ההגינות, האתיקה והסטריליות של המערכת העסקית בכלל והפיננסית בפרט, ברם ההנחתות התכופות של החלטות ועדת כספים של הכנסת, חוזרי האוצר והוראות רשות ני"ע מקשים מאוד על "חדוות העסקים". אין להתפלא אפוא על הנתונים הבורסאיים העגומים שפורטו בתחילת המאמר.

הציבור ישלם את המחיר

בחודשים האחרונים אנו עדים לשינוי אסטרטגי אצל גופי הגמל, הפנסיה והביטוח לגבי תמהיל המניות בתיקי ההשקעות: רק לפני זמן לא רב עמדה החלוקה המקובלת אצל מרבית המוסדיים על הרכב של 70%–75% מניות מקומיות ו־25%–30% מניות זרות. תהליך ההסטה המסיבי של כספי חיסכון פנסיוני מישראל לחו"ל היה הדרגתי והחל אצל חברות הביטוח. רק לאחר מכן הצטרפו האחרים.

כיום, בחלק נכבד של תיקי ההשקעות המוסדיים ניתן לראות חלוקה של 50%–50% במרכיב המניות. במשך שנים הקפידו מנהלי ההשקעות על "העדפת הבית" (Home bias) ולא נעתרו לרמיזות מצד גופי הפיקוח בדבר הצורך בשינוי לטובת חו"ל (מניות ואג"ח), שנשען על הצורך הקלאסי בפיזור השקעות - גיאוגרפי וסקטוריאלי כאחד. גם הדירוג הנמוך יחסית של ישראל ובעיותיה הספציפיות היוו פקטור חשוב. "ישראל היא טיפה בים וזה לא משתקף בהרכב החיסכון", טענו המצדדים בחו"ל.

לעומתם, נאחזו הפטריוטים בסדרת נתוני מאקרו ריאליים מרשימים על הכלכלה הישראלית - צמיחה עקבית, תעסוקה מלאה, סחר חוץ חיובי, תקציב מאוזן, חוב ממשלתי הולך ופוחת, ריבית נמוכה ואינפלציה בשליטה - כפרמטרים המספקים גיבוי להתנהגות השווקים הפיננסיים.

הניסיון להעביר כספים לחו"ל, מאז שניתן פטור ממס על ני"ע זרים בראשית 2005, לא היה מוצלח. נרשמו שני גלים של העברת כסף מוסדית החוצה ושניהם הסתיימו תוך הפסדי הון ניכרים. אז הגיעה שנת 2008 הטראומטית, ועמה ייסוף חד של השקל מול הדולר, והתמריץ לגיוון התיקים בסחורה מעבר לים פחת מאוד. עד לתקופה האחרונה.

המסחר היומיומי בבורסה המקומית הוא תנודתי ודליל כאחד. משקל סחרני היומיום גדל מאוד. המשקיעים הזרים נטשו, המוסדיים המקומיים נמצאים בפוזיציה גבוהה של מניות וכאמור מממשים בתל אביב כדי לרכוש בחו"ל, כשתופעת הלוואי המבורכת היא פיחות של השקל.

לצופה מהצד קשה להבין את המתרחש - מדינה עם מצב כלכלי טוב, עם מחמאות מקרן המטבע ומהבנק העולמי, מאבדת כספים למדינות עם חוסר יציבות ואי־ודאות גבוהים. אך הסיבה ברורה: יש כאן תגובה נחרצת ואמון קטן והולך ביכולת התאגידים הציבוריים להתמודד עם האווירה הקשה ברחוב ובכלי התקשורת. ברור לכל כי סדרת הגזירות הארוכה תקשה על החברות הבורסאיות להציג רווחיות סבירה.

מי שעשוי לשלם את המחיר בסופו של דבר הוא ציבור העמיתים בגמל, בפנסיה ובביטוח. ההשלכות על ביצועי הכלכלה הישראלית הן מיידיות. הפסדים לציבור החוסכים יביאו אותם לצרוך פחות ובעקבות כך להאטה בצמיחה ולתקבולי מס קטנים יותר. לא נותר אלא לקוות כי השפיות תגבר, כי אחרת הניתוח אולי יצליח, אך החולה ימות.