ביהמ"ש: עמדת המפקח בפרשת הלוואות מנורה אינה ראויה
בית המשפט המחוזי בפתח תקווה דחה את הבקשה לאשר תביעה ייצוגית שהוגשה בעקבות פרשת ההלוואות בחברת מנורה. השופט קבע כי לא נגרם נזק למבוטחים ועמדת המפקח על הביטוח תביא לפיצוי עונשי שאינו מעוגן בחוק
שלוש וחצי שנים לאחר שהתפוצצה פרשת ההלוואות בחברת הביטוח מנורה, שם היום (ד') בית המשפט המחוזי בפתח תקווה סוף לעניין ודחה את התביעה הייצוגית שהוגשה בעניין. השופט שאול מנהיים העביר ביקורת על עמדתו העקרונית של המפקח על הביטוח, עודד שריג, בעניין הפיצוי הראוי למבוטחים, וקבע כי "אימוץ עמדת המפקח בעניין זה פירושה קביעת נורמה לפיה הפיצוי יעלה על הנזק, משום שישולם פיצוי נוסף גם לאחר שלא נותר עוד כל נזק. בכל הכבוד, גישת המפקח לשאלת הנזק היא גם בגדר חוכמה בדיעבד, שאינה ראויה מבחינה נורמטיבית".
בספטמבר 2009 הודיעה מנורה על כוונת המפקח על הביטוח לערוך ביקורת בחברה לאחר שנתגלה כי היא סיפקה הלוואות ללקוחותיה ללא כל ביטחונות. בין השנים 2004 ל-2007 נתנה החברה הלוואות בהיקף של 133 מיליון שקל, שמהם הספיקה מנורה מבטחים הפרשה לחובות מסופקים בהיקף של כ-62 מיליון שקל.
כשנה לאחר מכן, ביולי 2010, פרסם אגף הפיקוח את מסקנותיו בפרשה, בראשן ההחלטה כי מנורה תשלם קנס חסר תקדים של 14 מיליון שקל, וייחס אחריות אישית למנכ"ל בזמנו ארי קלמן, שעליו הוטל קנס אישי בהיקף של 400 אלף שקל.
החלק בדו"ח שהיה תלוי בהכרעה בתביעה הייצוגית בעניין היה השבת כספים נוספת. בנוסף לקנסות הורה המפקח לחברה להשיב לתיק פוליסות ביטוחי מנהלים 9.7 מיליון שקל, שאמורים היו לשקף את התשואה החלופית שהיה משיג התיק לו ההלוואות לא היו נכללות בו. החלק הזה הוא שחטף את ביקורת בית המשפט.
ארי קלמן
השופט מנהיים: ההליך אינו מקובל
מיד עם פרסום הפרשה ב-2009 הוגשה תביעה ובקשה לאשרה כייצוגית בגובה 153 מיליון שקל. לבקשה צורפו תכתובות מיילים בין המשנה למנכ"ל ירון דוויק לבין קלמן, שלטענת התובע ידין בנית הוכיחו את רמת המודעות של שניהם לשיטה.
סכום התביעה עבר גלגולים והפחתות במהלך המשפט, ולמעשה מהסכום המקורי הגיע התובע לאותו הסכום שקבע המפקח בדו"ח, כלומר 10 מיליון שקל. "זהו שינוי חזית מהותי ביותר", קבע השופט. "עולה הרושם שנוסח התביעה היה רק נקודת הזינוק, מעין 'זריקת כיוון', ואילו הליך הדיון בבקשה נועד על מנת לאפשר לו לברר חשדות שונים ולגלות ממצאים חדשים". השופט קבע כי הליך כזה אינו מקובל וכל הממצאים צריכים להיות מוצגים כבר בהגשת התביעה המקורית.
לגבי הנזק, השופט קבע שאין כל יסוד לטענה בתביעה כי אין לסמוך על החברה שהחזירה את כל הסכומים של ההלוואות, כולל התשואות. "הספקות שמעלה המבקש בסיכומיו לגבי אמינות עדויות החברה אינם אלא אוסף של פרטים הכוללים הוצאת דברים מהקשרם, ניחושים נטולי בסיס והשערות", קבע השופט.
לגבי הטענה העקרונית והנורמטיבית, אותה טען גם המפקח על הביטוח, כי לא הוכח שהכספים שהוחזרו הושקעו בנכסי חוב ולא במניות - גם כאן החליט השופט שאין לאמץ את העמדה. עמדת המפקח לגבי החזרת הסכום הנוסף מקורה בהשקפה לפיה יש לפצות את החשבונות של הפוליסות המשתתפות ברווחים בתשואה שהיתה מתקבל על אותם כספים, לו הושקעו במניות.
בסיום קבע השופט כי אין צורך להטיל הוצאות על התובע כיון שהוא לא יכול היה לדעת מראש כי לא יביא כל תועלת לקבוצה אותה ביקש לייצג, ולא יכול היה לדעת מראש מה תהיה פעולת המפקח בעניין. "לכל אלה יש להוסיף את החשיבות הציבורית המיוחדת של הקפדה על ניהול אחראי של כספי מבוטחים בכלל, ובמיוחד בביטוח חיים משתתף ברווחים שנועד להבטיח את עתידם הסוציאלי של המבוטחים ובני משפחותיהם לשנים ארוכות", קבע השופט.
