לא סומכים על המוסדיים
הצעת החוק החדשה, היא ביטוי מובהק לחוסר האמון שמביעה המערכת ביכולת או במוטיבציה של הגופים המוסדיים לשמור על הפנסיה
הצעת החוק החדשה, שנועדה לשמור על האינטרסים של בעלי איגרות החוב מהציבור, היא ביטוי מובהק לחוסר האמון שמביעה המערכת ביכולת או במוטיבציה של הגופים המוסדיים לשמור באמת על הפנסיה שלנו במקרים של הסדרי חוב.
בתזכיר הצעת החוק נכתב יחסית בעדינות: "גופים מוסדיים שלא תמיד עומד בפניהם מערך תמריצים מתאים להשקעת משאבים בבחינת מצבה של החברה או בניהול משא ומתן יסודי מולה".
אבל ההצעה לא מתמקדת רק בגופים המוסדיים. למעשה, מדובר באי אמון בפרקטיקה הכללית של חברות בשוק ההון.
למחוקק ברור כעת שהפרקטיקה הקיימת מעוותת.
השינויים עשויים להיות דרמטיים. ראשית, אם ההצעה תאושר, הרי ששר המשפטים יוכל, בהתייעצות עם רשות ניירות ערך, לקבוע בפעם הראשונה מתי בדיוק הופכת חברה לחברה "בקשיים פיננסיים".
הגדרה זו נועדה, בין היתר, להילחם במצב הקיים שבו חברות מגיעות להסדרים ולבתי משפט זמן רב לאחר שהמצב הגרוע ידוע לאנשים בתוך החברה, אך לא תמיד מתומחר בשוק.
פרקטיקה נוספת שההצעה באה לעקר מהשורש היא מינוי נציגות מטעם מחזיקי איגרות החוב שמנהלת את המשא ומתן מול החברה, ותלויה ברצון הטוב של החברה שממנת את הפעילות שלה.
הצעת החוק היא צעד בכיוון הנכון, אבל הצעד צריך להיות מהיר מספיק בשביל לתפוס את הקצב של התספורות בשוק.
