שמחת עניים

את גיליון הציונים השנתי שהעניקה לנו בשבוע שעבר קרן המטבע הבינלאומית קיבל שר האוצר בתרועות שמחה רמות. ביום שבו פרסמה משלחת הקרן את דו"ח הביניים שלה על המשק הישראלי נערך בירושלים יום העיון השנתי של אגף התקציבים באוצר. שטייניץ לא החמיץ את ההזדמנות והסביר למשתתפים איך התקציב הדו־שנתי הפך אותנו לאלופי העולם בצמיחה ולשיאנים באבטלה נמוכה.

שלא במקרה, בחר השר להזכיר בנאומו רק את נקודות האור בדו"ח קרן המטבע, והתעלם משורת הצללים הארוכה שמנו מחבריו. אחד המעיקים בהם אינו חדש, וצוין פעם אחר פעם בדו"חות הכלכליים שפורסמו בשנים האחרונות. קרן המטבע הקדישה לו הפעם משפט נוקב אחד: "למרות הצמיחה החזקה, העוני הכולל בישראל הוא בין הגבוהים במדינות ה־OECD, מצב המעלה חששות חברתיים קשים".

מה שכבר יודעים ב־OECD

רק לפני חודשיים היה זה ארגון ה־OECD שציין כי "הפערים הסוציו־אקונומיים העמוקים בישראל מראים סימנים מועטים בלבד להצטמצמות, ושיעור העוני, הגבוה ביותר באזור ה־OECD, שוב עולה". את קביעתם ליוו כלכלני הארגון בגרף שהראה כיצד שיעור העוני בישראל עלה בעשור האחרון כמעט ברציפות, עד לרמה כפולה מזו של שיעור העוני הממוצע במדינות ה־OECD.

אבל האמת היא שלא היינו צריכים את המומחים מחו"ל כדי להסביר לנו את מה שאנחנו יודעים כבר זמן רב. בנק ישראל, למשל, הקדיש לנושא פרק מיוחד בדו"ח השנתי האחרון שלו, וגם כרך את העוני ואי־השוויון עם הצמיחה והאבטלה החביבות כל כך על שר האוצר. תרומת מערכת המסים הישירים והקצבאות לצמצום אי־השוויון בהכנסות ולהקטנת ממדי העוני נמוכה מאוד בהשוואה למדינות ה־OECD, והיא הלכה וירדה כמעט ברציפות לאורך העשור האחרון.

מהדו"ח מתברר גם כי אי־השוויון בישראל גבוה לא רק ביחס למדינות ה־OECD, אלא גם ביחס לעבר בארץ. נתון אחד בדו"ח שווה יותר מאלף מילים: ב־2002 למשל, השנה שלפני כניסת בנימין נתניהו לאוצר, הסתכמה תרומת המסים הישירים והקצבאות להקטנת העוני ב־34.3%. ב־12 החודשים שבין יוני 2009 ליוני 2010 כבר ירד חלקה של

תרומת הממשלה למאבק בעוני ל־23.4% בלבד. עוד מתברר מהדו"ח כי תעסוקה בישראל אינה ערובה להיחלצות ממעגל העוני: כשני שלישים מהעניים חיים במשפחות עם לפחות מפרנס אחד.

לא להזדרז עם המחמאות

אז יש לנו משק שצלח את המשבר טוב יותר מרוב מדינות המערב, שצמח מהר יותר ורושם כעת שיעורי אבטלה נמוכים יותר. אבל מי שהזדרז לטפוח לעצמו על השכם עם פרסום הדו"ח האחרון של קרן המטבע צריך לזכור כי במקביל המשק הישראלי הוא גם משק שממדי אי־השוויון בו גדלים משנה לשנה, ושחלק גדול מהמועסקים בו מתקשים לפרנס את משפחותיהם.