הורדת דמי הניהול ל־1% זה רעיון רע מאוד

בשנת 399 לפנה"ס נשפט סוקרטס בן ה־70 על כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער ונמצא אשם. על פי ספרו של משה קרת "משחקים אסטרטגיים", בהגנתו במשפט הציג סוקרטס לשופטיו את דילמת החייל שלחם לצדו בקרב של האתונאים כנגד צבא הערים בואטיה וטבאי. אותו חייל חשב "אם ההגנה תעלה יפה, השתתפותו בקרב לא תוסיף מאומה. לחימתו תהיה לשווא על אחת כמה וכמה אם האויב ינחל הצלחה, והוא לבטח ייהרג או ייפול בשבי". באותו משפט טען סוקרטס: אם לא אחשוף בדעותי את האמת לפני הקהל, אהיה משול לחייל המעדיף את האינטרס העצמי שלו והנוטש את שדה הקרב.

דילמת החייל

כישראלים, דילמת החייל מוכרת לנו היטב וחלקנו אף מכירים את הסיפור של סוקרטס, אף שהתקדמנו מימי יוון העתיקה. תורת המשחקים מסייעת לנו לקחת דוגמאות שבהן הדילמה ברורה ולהשתמש בהן כדי להבהיר סוגיות שנראות במבט ראשון סבוכות יותר. עתיד הפנסיה של אזרחי ישראל הוא כזה - טובת הפרט (גם אם לא שירת בצבא) אל מול טובת הכלל.

לדוגמה, באיזו אופציה הייתם בוחרים במצב של ודאות (בשני המקרים הפקדתם 500 אלף שקל בתחילת הדרך והמשתנים היחידים הם התשואה הצפויה ודמי הניהול)?

א. לשלם דמי ניהול של 700 אלף שקל במהלך 30 השנים הקרובות ולצאת לפנסיה עם מיליון וחצי שקל.

ב. לשלם דמי ניהול של 500 אלף שקל במהלך 30 השנים הקרובות ולצאת לפנסיה עם 600 אלף שקל (הפנסיה נחתכת מתוך הנחה שבדמי ניהול נמוכים יושקע הכסף בעיקר באג"ח ממשלתיות שיניבו תשואה נמוכה משמעותית).

במציאות של ודאות, אין ספק שהרוב המכריע יבחר באופציה א', של דמי הניהול הגבוהים והפנסיה הגבוהה יותר. אבל העולם הפיננסי אינו נהנה מהפריבילגיה של בחירה בתנאי מעבדה שבהם ניתן להבטיח בוודאות את התוצאה. במציאות, אף שדמי הניהול משולמים בוודאות גבוהה, התשואה לא מובטחת. אם השווקים יעלו בתקופת החיסכון והכלכלה תפרח, התשואה תהיה גבוהה והפנסיה תתפח, אולם אם השווקים יירדו, הפנסיה עלולה להצטמק.

מנגד, מה הייתם בוחרים במצב שכולל התייחסות לגורם אי־הוודאות:

א. לשלם דמי ניהול של 700 אלף שקל ובתמורה לצאת לפנסיה עם נכסים בטווח שבין 1–1.5, בסבירות של 70%.

ב. לשלם דמי ניהול של 500 אלף שקל ובתמורה לצאת לפנסיה עם נכסים בטווח של 700-500 אלף שקל, בסבירות של 90%.

הדרישה הרגולטורית לתקרה נמוכה לדמי הניהול נובעת מתוך הדרישה הציבורית לדמי ניהול נמוכים יותר, ופנסיה בטוחה יותר, תסריט שבו כספי הפנסיה יושקעו במכשירי השקעה בסיכון נמוך שגם יניבו תשואה נמוכה. רגולציה כזו מתעלמת מנקודה חשובה, שבאופציה א' גלומה תרומה גדולה יותר למשק. תרומה זו באה לידי ביטוי בכך שהכסף מושקע בפעילות עסקית של חברות שמניותיהן או האג"ח שלהן נסחרות בבורסה ולא מוגבל להשקעה באג"ח ממשלת ישראל ותעודות סל.

במציאות שבה היכולת של חברות לגייס כסף להשקעה בשוק ההון בתנאים תחרותיים למערכת הבנקאית ולהרחיב באמצעותו את פעילותן העסקית היא אחד המנועים החשובים, אם לא החשוב ביותר, לפיתוח המשק והכלכלה, האם מידע זה משפיע על הבחירה שלכם?

טובת הכלל, לא רק בצבא

כשאנחנו חושבים על הפנסיה שלנו, לרובנו לא ברור עד כמה התרומה לכלכלת המשק צריכה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות האישיות שלנו. מה שכן, סביר להניח שכולנו היינו רוצים שהתרומה למשק תשפיע על קבלת ההחלטות הרגולטוריות.

בניגוד לאדם פרטי, כשהרגולציה בישראל בוחנת כיצד לכוון את החיסכון הפנסיוני, צריכות לעמוד לנגד עיניה שתי מטרות - ההבטחה האקטוארית שלכל אדם במדינה תהיה פנסיה כשיגיע לגיל המתאים והצורך בבניית כלכלה תחרותית בת־קיימא. בתסריט אי הוודאות קיים באופציה א' סיכון, שהתשואה של התיק הפנסיוני תהיה נמוכה מהצפוי, לפחות עבור חלק מהאנשים. באופציה ב' של תסריט זה הסיכון לפנסיה של האדם הבודד נמוך וההסתברות שכמעט כל החוסכים ייצאו עם כרית ביטחון בסיסית אלמנארית גבוהה, אולם באופציה ב' גלום סיכון אחר ומהותי למשק.

במציאות שבה דמי הניהול מוגבלים ל־1.05%, היצרנים וקופות הגמל והפנסיה לא יוכלו לקחת סיכונים. לא יהיה תקציב לאנליסטים, לסוחרים, לכלכלנים ולמנהלי השקעות מנוסים, שהכשרתם מיועדת לאפשר להם לנתח מניות ואג"ח ולאפשר לגופים המעסיקים אותם לקחת סיכונים ולייצר (לאורך זמן) תשואה. באופציה ב' רוב בעלי המקצוע הללו מיותרים. הכל עולה הרבה פחות כסף בזמן הקצר, אבל יש מחיר בטווח הארוך.

כמילת סיום, אפשר לפטור את הדברים שעולים בטור הזה בטענה שהכותבת עובדת בבית השקעות ולכן היא אינטרסנטית. אבל חשוב שקובעי המדיניות יביאו בחשבון שמאוד קשה לאפשר לכלכלה לצמוח ולמשק להתפתח בלי הון פנוי להשקעות. אם אין מי שישקיע במניות, החברות יוכלו להשקיע ולהתפתח רק בעזרת הלוואה מהבנק, חברת ביטוח או באמצעות משקיעים זרים. בבורסה בתל אביב יש כיום 700 חברות שחלקן הגדול, בהיעדר משקיעים מוסדיים כלומר כספי הפנסיה של כולנו, לא היו יכולות לגייס הון ופעילותן התה מוגבלת בהתאם.

הגבלת דמי הניהול בגמל תעודד השקעה באמצעות תעודות סל ואג"ח ממשלתיות, מה שיגרום לשוק ההון יגווע. כך, נמצא את עצמנו עם 4–3 חברות ביטוח המנהלות את הפנסיה באותם כלים ובאותה שיטה, נקבל תשואה בסיכון נמוך אך בהיקף המוגבל ל־2%–4% והגבלות קשות עד כדי בלתי אפשריות לחברות לגייס הון.

הכותבת היא סמנכ"לית פיתוח עסקי באי.בי.אי בית השקעות