על פעילים שפועלים ומורה נערץ

המסע החברתי שלי השבוע שעבר למפלגת העבודה. יש שם גוף הקרוי המועצה הכלכלית־חברתית, ובראשו עומד ח"כ אבישי ברוורמן. אני מכיר אותו שנים. שנינו כלכלנים אקדמיים. הקשר התחדש בתקופת המחאה, ועתה הוא הזמין אותי להרצות על המחאה ועל הכלכלה.

המועצה נפגשה בירושלים, בסניף המפלגה ששוכן בקומת קרקע ברחביה ונראה כמו סניף של כל מפלגה. ריהוט זול. בלגן. לפגישה הגיעו הרבה אנשים, ובמפתיע הקהל היה צעיר יחסית. הגיעו גם חובשי כיפות לא מעטים. הדיון היה מרתק, כי אנשים שאלו הרבה שאלות, גילו עניין, ובניגוד לפורומים דומים לא דחף כל אחד את נאום הבחירות שלו. כתוצאה מהדיון הסוער התארכה ההרצאה משעה לכמעט שעתיים. כשתמו הדברים, נשארתי לשוחח עם חלק מהאנשים והתרשמתי מאוד.

דור ההמשך חי ובועט

פתחתי את הפגישה ואמרתי כי הגעתי להרצאה מההפגנה למען עובדי הקבלן, שהתקיימה מול בית הדין לעבודה השוכן בקרבת מקום. את ההפגנה ערכו פעילי דרור ישראל - תנועת המשך לבוגרי תנועת הנוער העובד. חבריה חיים במין קומונות עירוניות ועוסקים בפעילות חינוכית וחברתית. ניתן לזהות אותם כמבוגרים הלובשים חולצה כחולה עם סרט אדום.

הקיץ התגייסה דרור ישראל וסייעה למחאה. בשלב מוקדם הם יצרו איתי קשר, ויחד הפעלנו יוזמות לתמיכה במחאה. בעיקר עבדתי מול חי בדרה, צעיר נמרץ וחריף מחשבה. כשהגעתי להפגנה שמחתי לפגשו. בין השאר נזכרנו כיצד באמצע אוגוסט ניסינו לגבש רשימת דרישות כלכליות־חברתיות למחאה. הרשימה לא התפרסמה לבסוף, כי היה קשה להביא גופים כה רבים והיוליים להסכמה, אך עיינתי השבוע בנוסחים שונים של המסמך, השמורים במחשב שלי.

פעילי דרור ישראל מפגינים. תומכים בזכויות עובדי קבלן

ראיתי איך בין 18 ל־21 באוגוסט התרחב הדיון מעיסוק בתקציב בלבד לעיסוק בשוק העבודה. שם התווספה הדרישה להעביר את עובדי הקבלן במגזר הציבורי להעסקה ישירה. זו היתה הפעם הראשונה שעלתה בדיוני המחאה הדרישה להעסקה ישירה, ומאז פשטה כאש בשדה קוצים. הנושא היה חשוב לנו לא רק בשל הדאגה לעובדי הקבלן, אלא גם משום שתנאי העסקה ירודים לציבור כה גדול של עובדים מחלישים גם את שכר שאר העובדים ותנאיהם, דרך התחליפיות שלהם בשוק העבודה. לכן המאבק נגד העסקה קבלנית הוא אינטרס ישיר של כלל העובדים במשק.

מורה טוב, מופת לחיים

הגעתי מההפגנה למפגש במפלגת העבודה במצב רוח טוב, ובדברי הפתיחה שלו ברוורמן שימח אותי עוד יותר. אבישי למד בבית הספר בליך, ורק לפני כחודש גילה שאני בנו של המורה הנערץ בזמנו בבית הספר, אשר זעירא ז"ל. אבישי פתח את דבריו בציון קשר זה וסיפר כמה דמותו של אבי היתה מופת לו ולאחרים. הדבר ריגש אותי. חשבתי כיצד מורה מסור ואהוב משאיר אחריו שובל ארוך של תלמידים לשעבר הנוצרים את דמותו בלבם כל חייהם. אני פוגש אותם בכל מקום.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים וראש הצוות הכלכלי בצוותי ספיבק־יונה