4 שנים, 5 הערות
מאז יציאת הגיליון הראשון של "כלכליסט" ב-2008, הכלכלה העולמית התרסקה, התאוששה ושקעה בדכדוך, תאגידי ענק התפוררו, וצעירים זועמים יצאו לרחובות. אבל הצורך להתחבר לכלכלה חיוני עוד יותר משהיה לפני ארבע שנים
1. "כלכליסט נולד מרעיון - לחבר את ישראל לכלכלה. הכלכלה תופסת חלק מרכזי בחיינו. היא משפיעה על מקום העבודה ועל חיי המשפחה, על הסיכוי להזדקן בכבוד ועל רווחת ילדינו. אפילו על מצב הרוח שלנו. לכן הגיע הזמן שנפסיק לפחד ממנה. אנחנו מאמינים שכולנו יכולים, כולנו חייבים להיות
אלה המילים שכתבנו בגיליון הראשון של "כלכליסט", שראה אור ב־18 בפברואר 2008, לפני ארבע שנים. מאז, הכלכלה העולמית התרסקה, התאוששה ושקעה בדכדוך. ממשלות התבלבלו, תאגידי ענק התפוררו, צעירים זועמים יצאו לרחובות בקהיר ובמדריד, בוול סטריט ובתל אביב. אכן, קשה יותר "להבין את חוקי המשחק", כשהם מתערערים לנגד עינינו, אבל הצורך להתחבר לכלכלה חיוני עוד יותר משהיה לפני ארבע שנים.
לחצו לצפייה: הגיליון הראשון, סיבוב שני
2. קחו למשל את דמי הניהול. היה מפליא לגלות איך אנשים המוכנים להילחם בעוז על שקלים ספורים - מחירו של גביע קוטג' - לא מודעים לשוד של מאות אלפי שקלים מהחסכונות שלהם. היה נפלא לראות איך אותם אנשים, הזוכים לקבל מידע אמין ובהיר מ"כלכליסט" על המשמעות האמיתית של כל שבריר אחוז בדמי הניהול, מתחילים לעמוד על זכויותיהם ולהשיב לעצמם את כספם.
בשנה האחרונה העלינו לסדר היום גם את מצוקת הדיור של הזוגות הצעירים, את השחיקה של מעמד הביניים ואת העיוותים בהקצאת תקציבים לחרדים ולקבוצות לחץ נוספות. איננו סובלים ממגלומניה - לא אנחנו חוללנו את המחאה כמובן - אבל, בצניעות הראויה, אנחנו גאים לציין שעוד לפני הקיץ הבלטנו את הנושאים הטעונים האלה (בין השאר במוסף מיוחד, תחת הכותרת "היום שבו נעלם מעמד הביניים", שפורסם בערב פסח).
בינתיים המחאה דעכה ואיבדה כיוון, טרכטנברג הפך להערת שוליים חבוטה, והציניות הפוליטית שבה לחגוג את עצמה. אבל מצוקת הצעירים, השחיקה של מעמד הביניים והלחצים המעוותים על תקציבי המדינה, לא נעלמו. התסכול והזעם יחזרו - אם לא לרחובות, אולי למגרש הפוליטי. כך או כך, נמשיך לעשות את מלאכתנו.
3. זה לא פשוט לעשות עיתון כלכלי בימים טרופים. לפעמים, הפיתוי הפופוליסטי סוחף. לפעמים, הכעס מעוור. קשה לשמור על קו ענייני והוגן כשהאוויר מתמלא בסיסמאות. אנחנו מאמינים בעיתונות שעוקבת בשבע עיניים אחרי מחדלי השלטון ובודקת בלי פחד וחשבון את הכוחות והאינטרסים של כל השחקנים במרחב הישראלי.
זו העבודה שלנו - לדווח ולנתח. אנחנו מבקרים את מערכות הממשל והרגולציה, את הטייקונים ואת המנהלים הבכירים. אבל אנחנו מנסים לתת ביטוי וייצוג סביר לכל קשת הדעות, כולל לדעתם של האנשים שאנחנו מבקרים, ואנחנו בוודאי לא מציבים גיליוטינות ולא מוציאים להורג. אנחנו עושים עיתון, לא מפלגה ולא מקהלה. עיתון.
4. צניעות היא מידה יפה, אבל לא צריך להגזים בה. לפי הסקרים, "כלכליסט" הוא העיתון הראשון שרובכם קוראים בבוקר בזכות אינספור ידיעות בלעדיות ופרסומים ראשוניים של כתבינו המובילים. רשימת הכתבות הנקראות ביותר בארבע שנות "כלכליסט" חושפת עוד משהו: במקום הראשון ניצבת הכתבה "על מה פטריות חושבות", שזכתה באתר ליותר ממיליון ו־900 אלף כניסות. אחריה כתבה אופטימית על החיידקים השולטים בגופנו, וגם ראיון עם חתן פרס נובל פרופסור דניאל כהנמן על האינטואיציה. הקוראים שלנו צמאים לכתבות איכותיות המאתגרות את השכל ואת הדמיון.
התחלנו בכלכלה נטו והתרחבנו לתחומים חדשים ומפתיעים, שלא לומר אקראיים. מחקירות מעוררות השראה של מדע וטכנולוגיה, דרך כתבות על יחסים בין בני אדם, כמו למשל "אל תשכח מי אוהב אותך", מקום 8 ברשימת הכתבות הנקראות, ועד הבאזז הבא של התרבות והפנאי, 2012.
זו לא היתה רק אסטרטגיה של "בניית מוצר" או "מתיחת מותג" אלא גם צמיחה אופורטוניסטית. ביקשנו מאנשים מיוחדים ומוכשרים שהתקבצו במערכת "תעשו מה שבא לכם ונראה מה ייצא". וזה מה שיצא. בהתחלה שאלנו מה כלכליסטי בזה. אחר כך הפסקנו להיות מוטרדים מהשאלה הארכאית הזו והגענו למסקנה הנינוחה שהכל כלכליסטי.
5. מערכת "כלכליסט" ברחוב הברזל 38 בת"א היא מקום שוקק חיים. בשנה הרביעית נולדו לנו 16 תינוקות! עם החגים, ימי ההולדת וחגיגות מזדמנות, נדמה שמרימים כאן כוסית ופורסים עוגה כל שבוע, ולפעמים פעמיים בשבוע.
באווירה חגיגית זו, אנחנו מבקשים להודות לכל הכלכליסטים על עוד שנה של עבודה קשה ומאומצת. ואנחנו מבקשים להודות לכם, הקוראים והגולשים, על האמון והאהדה. בזכותכם הפכנו לעיתון והאתר הכלכלי המוביל בישראל. תודה.
