"כולם ירוצו לביהמ"ש בבקשות לפשיטת רגל"
ההצעה שמגבש כונס הנכסים הראשי, המקלה על חייבים, זכתה לביקורת נוקבת מצדו של השופט איתן אורנשטיין: "פעם אנשים התביישו בסטיגמה של פושט רגל, היום עומדים בתור". עו"ד ארז חבר: "חייב איים לזרוק אותי מקומה 13"
08:45
16.02.12
כשהתלוננו לפני כעשור על מעורבות היתר של בג"ץ בענייני הלחימה בשטחים, הזהיר הנשיא בדימוס אהרן ברק שמה שלא יהיה שפיט בירושלים, עלול להיות שפיט בהאג, בבית הדין הבינלאומי. עו"ד גדעון אורבך, העוזר המשפטי של השופטת ורדה אלשיך, עשה שלשום פרפראזה - משעשעת ומאיימת - על אמרה זו: "מה שלא שפיט אצל אלשיך יכול להיות מאוד שפיט אצל דומרני". המשמעות - כדאי להיזהר בהקלות היתר לחייבים בבתי המשפט, אחרת הנושים יפנו למסלולים הרבה פחות סימפטיים.
אורבך השתתף בכנס שנושאו "ניצול לרעה בהליכי פירעון" שערך ועד מחוז תל אביב של הלשכה. בכנס, שהיה בהנחיית עו"ד מיכל רבינוביץ', הופיעו גם שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין ועו"ד ארז חבר, מנהל המחלקה לכינוסים ופירוקים במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'.
"יש הצפה בבקשות"
הליכי פשיטת רגל וכינוס נכסים מיטלטלים בין שני אינטרסים סותרים. מצד אחד, לשקם חייב תם לב ולתת לו הזדמנות לפתוח דף חדש. מצד שני, להפשיט אותו מכל נכסיו, מלבד מהנדרש לקיום מינימלי. כל היתר - לנושים.
ההקלות שמהן הזהיר אורבך מצויות בהצעה מהפכנית שמגבש בימים אלה הכנ"ר. בין היתר מוצע בה לקצר את משך הזמן שבין בקשת ההכרזה על כינוס נכסים ועד להפטר (סיום ההליך ושחרור החייב מחובותיו) מארבע שנים ל־18 חודשים. הקלה נוספת: לפטור את החייבים מהתשלומים החודשיים ולהסתפק בסכום גלובלי קטן.
משמאל: השופט איתן אורנשטיין, גדעון אורבך, מיכל רבינוביץ וארז חבר בכנס שנושאו "ניצול לרעה בהליכי פירעון"צילום: עמית שעל
אורבך הזהיר: "צריך להיזהר לא להפוך את המסלול של שנה וחצי לקל ומהיר מדי בדרך להפטר". השופט אורנשטיין דווקא מצא היגיון בביטול התשלומים: "מרבית החייבים מפקידים 300–400 לחודש, התרומה האישית לכל נושה אינה משמעותית". מצד שני הוא שותף לדאגה מקיצור התקופה, אבל מסיבה אחרת: "אם החייבים יידעו שאחרי שנה וחצי מקבלים הפטר ויוצאים לחופש, כולם ירוצו לבית המשפט בבקשות להכרזת פשיטת רגל וכינוס נכסים. כבר היום יש הצפה בבקשות אלו. פעם אנשים התביישו בסטיגמה של פושט רגל, היום עומדים בתור".
אורנשטיין הביא דוגמאות לדילמות הקשות, מתי חייב הוא תם לב וזכאי להגנות צווי פשיטת רגל וכינוס, ומתי ייחשב כמי שניצל לרעה את ההליך. "ראובן כהן מנתניה הקים חברת הובלות להסעת תלמידים. יום אחד, בגלל החלטת ממשלה, עצרו הרשויות תשלומים והאיש הסתבך בהלוואות לשוק האפור. הוא נכנס לסחרור, קיבל איומים עליו ועל בני משפחתו. הנושים ביקשו לבטל את צו כינוס הנכסים בטענה של ניצול לרעה, כיוון שהעדיף לשלם לעבריינים שאיימו עליו. השאלה היא האם לבטל את הצו. מצד אחד הוא פעל תחת איומים, מצד שני הוא קיפח את הנושים הלגיטימיים - הבנק, המזכירה שלא קיבלה משכורת. האם אני צריך לתת צו הפטר? הנטייה - לא לתת. בית המשפט לא יכול לתת צל"ש למי שהעדיף עבריינים".
האם נסיבות ההיקלעות לקשיים רלבנטיות? בפסק דין בנבנישתי נקלע העסק לקשיים. העסק הוא מכון ליווי. בית המשפט העליון קבע שאי־חוקיות מהותית סדרתית אינה התנהגות בתום לב, אינה עומדת בתקנת הציבור ולכן אין מקום להפטר. לעומת זאת, לא כל אי־חוקיות תחשוף את החייב. פס"ד קריספין עסק בשני נערים ששיחקו בגפרורים ואחד גרם לכוויות קשות לחברו. משפחת הקטין שהתרשל נתבעה בנזיקין ונכנסה לקשיים. גם המחוזי וגם העליון נתנו ואישרו את צו הכינוס, אף שנסיבות ההיקלעות לקושי מקורן בעבירה.
האם עזרה לבן משפחה היא ניצול לרעה? אורנשטיין: "המחוזי קבע שמדובר בהעדפת נושים ולכן אין תום לב. העליון הפך את ההחלטה וקבע שאי אפשר להגיד שחייב שחתם ערבות לבן משפחה אינו תם לב". ומה דינם של חייבים סדרתיים שמגישים פעם אחר פעם בקשות? אורנשטיין: "סגירת הדלת אינה אוטומטית ונותנים הזדמנות נוספת. בהצעת הכנ"ר מוקצב פרק זמן שבו לא ניתן להגיש בקשה נוספת אחרי שהראשונה בוטלה בעקבות ניצול לרעה".
ישנם מקרים שבהם דווקא הנושה עלול לנצל לרעה את ההליך. למשל, כאשר עו"ד מוכרז כפושט רגל, מיד נשלל רישיונו ונשללת יכולתו להשתכר. זהו נשק יום הדין של הנושה כלפי עורך הדין החייב - תגיע איתי להסדר, אחרת תוכרז כפש"ר ולא תוכל לעבוד. השופט אורנשטיין: "במקרה כזה, אם הנושה לא משכנע אותי שיש יתרון בהליך, לא אתן צו. אתן צו רק במקרה שעורך הדין הבריח רכוש או העניק לבני משפחה, אז יש מקום לבקשת הנושה".
"למה מה תעשה לי"
להבדיל מאורנשטיין, עסק אורבך בחייבים שלא רוצים צו כינוס, בחייבים המתוחכמים שאינם תמי לב. "בתיקי חייבים תמי לב אין יותר מדי כסף", אמר, "אותי מטרידים החייבים שמתקשים להסתגל לרעיון החיים הפשוטים מדי לאחר שהתרגלו לחיי פאר. אלה שממשיכים לגור בפנטהאוז, לנסוע בג'יפ ארבע על ארבע ולהאשים את כל העולם בצרות שלהם. אלה פושטי הרגל המתוחכמים שמסתמכים על דין בסיסי שנסמך על חוק יסוד: למה־מה־תעשה־לי?".
מדובר בחברות הביטוח שלא אוהבות לשלם, בילדי הפלא של ההייטק, בגאוני שוק ההון, שיודעים איך להרוויח זמן בהתנגדויות סרק, בגיוס התקשורת. "נסו לקבל חוב מסולל בונה", אמר אורבך, "ותקבלו קלסר ענק של טענות סף, פלוס דרישה לחקירת כל המהנדסים התובעים ארבע שנים אחורה. דוחים את ההליך לכמה חודשים, מפילים על השופט הררי חומר שמוציאים ממנו את החשק לדיון אמיתי, ובמקומו מגיע הבוקר טוב השיפוטי בדמות 'שמא יתפשר אדוני?'".
פעם לשופטים היתה סמכות לטאטא על הסף התנגדות סרק. היום, בית המשפט העליון, בהחלטה קצרה של השופט גרוניס, נטל סמכות זו וקבע שבכל מקרה יתקיים דיון במעמד הצדדים. "כך", אמר אורבך, "מצליח החייב להרוויח עוד כמה חודשים".
"למסמכים יש נטייה להישרף"
ומה עם הכוח לאסור חייבים שמשתמטים? "החלק הפלילי של הפקודה מעלה צבע צהבהב בשולי האוגדנים", אמר אורבך. "אלי רייפמן?", קרא מישהו מהקהל. "המאסר אפקטיבי?", השיב אורבך בשאלה, "לך תשאל את עו"ד איתן ארז מתי קיבל את המניות". המניות, אגב, מעולם לא הועברו. ועם זאת, החל מסתמן שינוי במגמה - להעביר לטיפול הפרקליטות עבירות פשט"ר להכנת כתבי אישום - דיווחים כוזבים, הברחות נכסים ועוד. "לפני שמגיעים לנכסים צריך לרדוף אחר מסמכים, ומסמכים יש להם נטייה להיעלם, להישרף", אמר אורבך.
פעם החיים היו פשוטים, היום בעידן הגלובליזציה יש יותר ויותר נכסים וירטואליים שקל להעלים. שני חבר'ה בחדרה מקימים ומשרשרים חברות על פני הגלובוס. "חייב אחד", סיפר אורבך, "גר בבית מפואר. הבית לא שלי, אמר בחקירה, אני משלם שכר דירה. למי - לבעלים, חברה רשומה באיי הבתולה. אחרי חקירה התברר שהוא בעל המניות היחיד בחברה ההיא".
גם עו"ד ארז חבר, מעמדתו כמייצג נושים, הדגיש את הקשיים שבהם נתקל אל מול תחבולות החייבים. "החייב יכול בקלות לפתוח תיק פשיטת רגל, לעומת זאת הנושה צריך לעמוד בתנאים, לשלוח התראות, להצטייד בעורכי דין".
חבר חשף טפח מקשיי עבודתו: "חייב שהיה אצלי בחקירה איים לזרוק אותי מקומה 13. אני בודק את האוטו שלי כל יום. אני מקבל איומים. החייב שונא אותי, הנושים מתלוננים שיתלוננו עליי לוועדת האתיקה, בעלי מניות שאני חוקר טוענים שיש לי משהו אישי נגדם ומגישים בקשה לבית המשפט להחלפת נאמן. ב־50 תיקים אני בקושי רואה אגורה. שוכחים שמשלמים לי מהגבייה, לא מהנכסים. ובגבייה אני משקיע אינספור שעות עבודה, אני ועוד חמישה עורכי דין במשרד שעובדים יומם ולילה".
