מוציאה שם רע לעבודה

יו"ר ועד הרכבת גילה אדרעי היא מאותם האנשים שיכולים להיות לא חכמים אבל צודקים באותו הזמן. מנגד, ייתכן שהבחירה להגיד על אדרעי שהיא לא חכמה אינה מדויקת במיוחד. להיות לא חכם פירושו של דבר לבצע טעויות קשות בשיקול הדעת ובהליך קבלת ההחלטות, אך אצלה זה לא המצב, משום שלא נראה ששיקול דעת או הליך קבלת החלטות בכלל מתקיים אצלה. היא שולפת, יורה מהבטן, מתנהלת מאגו, פועלת כדי "להראות להם מה זה".

אדרעי צריכה ללכת הביתה בבושת פנים, כיוון שכל יום נוסף שלה על פסי הרכבת פוגע בלגיטימיות של ועדי העובדים החזקים במשק. האטימות שבה מתנהלת אדרעי מחזקת אנשים כמו יו"ר הרכבת אורי יוגב, ששואף לחסל את ועדי העובדים. למען האגו האישי בלבד, היא גורמת לציבור למאוס בוועדים החזקים ולצדד בהפרטת החברות הממשלתיות. בכך היא מצטרפת לאנשי משרד האוצר הקיצוניים ביותר כסכנה הגדולה ביותר לעבודה המאורגנת בישראל.

החלטה בארבע שניות

ארבע שעות בלבד, זוהי ההתרעה שלדעת אדרעי מגיעה לציבור לפני השבתת הרכבת. ארבע שניות זה הזמן שלקח לה להחליט על השביתה ולהמאיס את עצמה על הציבור. אותו ציבור שהיה מוכן לחכות חמישה ימים לסיום השביתה לטובת עובדי הקבלן.

על מה נאבקת בעצם אדרעי כעת? היא חושבת שזכותה להכריע אם יוכנסו לשימוש ברכבת ארבעה קטרים חדשים. בניגוד לדעת ההנהלה, אדרעי טוענת שהעובדים אינם יודעים לנהוג בקטרים. אבל למי שלא חושב שהנהלת הרכבת מעוניינת לרסק רכבות, קשה לתמוך במאבק זה של אדרעי.

הטרגדיה היא שבמאבק הכולל גילה אדרעי צודקת לחלוטין. משרד האוצר ואורי יוגב רוצים להפריט חלקים גדולים מהרכבת, ולהעביר את כל השירות בתחנות ואת כל תחזוקת הקרונות והמסילות למיקור־חוץ. צעד כזה יהפוך את ועד עובדי הרכבת לוועד חלש ביותר, שמתקשה לעמוד על זכויותיו וירחיב את מעגל עובדי הקבלן במגזר הציבורי.

אדרעי נלחמת באיומי האוצר, לפעמים עד כדי השבתת הפעילות, רק שגם מאבק זה היא מנהלת ביוהרה ששמורה רק לראשי הוועד בעלי האגו הגדול ביותר. לולא לחץ ציבורי ושורה של תאונות ברכבת, ספק אם היתה אדרעי חותמת באוגוסט האחרון על הסכם הבטיחות ברכבת. הרי גם אז היא השביתה רכבות בהתרעה של שעות ספורות.

התנהלות אדרעי מסיטה את תשומת הלב מכך שלא רק העובדים אשמים בתאונות הרכבת, אלא גם ההנהלה ומשרד האוצר, שהובילו את ההזנחה בתחזוקת הקרונות והקטרים. במקום להפנות את הזעם אל קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות שייבשו תקציבית את הרכבת במשך שנים רבות, התנהלותה של אדרעי מפנה את החצים לכיוון ועד העובדים בלבד.

קריאה אחרונה לעיני

עופר עיני, יו"ר ההסתדרות החזק ביותר שהיה פה כבר שנים ארוכות, מתגלה כחלש מול ועדים מסוימים. בסביבתו של עיני רומזים על מורת רוח מהתנהלותה של אדרעי, אבל מנסים ללכת בין הטיפין בעניינה. היו"ר אמנם לא יכול לצאת בגלוי נגדה, אבל אם התנהלותה המבזה והמזלזלת כלפי הציבור וכלפי בית הדין לעבודה תעבור בשתיקה, עיני יהיה אשם בהפרטת הרכבת לא פחות ממנה.

אדרעי מסרה ל"כלכליסט" כי "סוף סוף ארגון עובדים לא יושב למשא ומתן כדי לזכות בעוד דרגה או בונוס אלא נלחם על הבית ממש. הוועד לא דורש לעצמו דבר ונלחם על הזכויות של העובדים כדי שיוכלו להשתכר בצורה הוגנת, וכדי שילד של עובד לא יפתח את המקרר וישאל מה יש לאכול בפנים".