האשראי של רקפת
הדירקטוריון בחר ללכת עם מנהלת שצמחה בבנק ויודעת לצעוד בדייקנות בעקבותיה של מאור
הבחירה ברקפת רוסק עמינח למנכ"לית החדשה של בנק לאומי היא בחירה ראויה, קודם כל מפני שהיא מועמדת שהוכשרה לתפקיד. רוסק עמינח ראויה מפני שבמשך שמונה שנים - מאז שחזרה ללאומי כמנהלת החטיבה העסקית - היא עברה תהליך הכנה מסודר, שכל תכליתו העברה חלקה של שרביט הניהול ביום פקודה. המנכ"לית גליה מאור עמדה כל הזמן הזה מאחוריה, גם כדי לדחוף אותה בכוח לצמרת, אבל גם כדי להעביר אליה את הידע העצום שרכשה בעצמה במהלך 17 שנותיה כמנכ"לית הבנק.
מדובר בתהליך נדיר בעולם העסקים הישראלי. כדי להבין זאת, די להסתכל על הדרך שבה התחלפו באחרונה המנכ"לים בטבע וכיל. בטבע התעוררו בוקר אחד כדי לגלות שהמנכ"ל שלמה ינאי פורש, וכי מחליפו הוא אחד בשם ג'רמי לוין. בכיל עקיבא מוזס הנצחי פשוט הודיע על פרישה, בלי שהוכשר יורש תחתיו ובלי שעד היום - חודש אחרי ההודעה, יודעת החברה מי ייכנס לנעליו.
הבחירה בגב' רוסק עמינח הוכיחה פעם נוספת שהפרוצדורה של "ועדת איתור" היא עניין מיותר למדי, שתכליתו בעיקר להכשיר מועמדים ידועים מראש, והרבה פחות מכך לאתר מועמדים חדשים ומפתיעים.
באופן מקרי או שלא, בבוקר שבו הוכרעה זהות המנכ"ל החדש, הודיע לאומי על תוכנית קיצוצים ופרישה של 800 עובדים. תזכורת מצוינת לכך שלרוסק עמינח אין ימי חסד. מקורביה אמרו עליה שחלמה על תפקיד המנכ"ל עוד כשהיתה בת 20. ובכן, היא מגשימה את החלום בראשיתה של שנה כלכלית רגישה, הן מבחינת הבנק והן מבחינת המשק. היא תצטרך להשתמש באשראי שניתן לה, תרתי משמע.
בהחלט ייתכן שהפור נפל על רוסק עמינח גם בגלל זה. בימים לא פשוטים, הדירקטוריון בחר ללכת עם מנהלת שצמחה בבנק, מכירה אותו לפני ולפנים, ובעיקר יודעת לצעוד בדייקנות בעקבותיה של מאור. מבחינת חברי ההנהלה, זה אינו זמן לנסות שינויים דרמטיים. בטווח הקרוב, השמרנות נוסח מאור בהחלט עשויה להשתלם. כישוריהם של מנהלים טובים, בוודאי כאלה שהתכוננו לתפקיד עשרות שנים, נבחנים באמת בתקופות שפל.
