דרושה הסתדרות אחרת

סיום השביתה למען עובדי הקבלן מסמן את תחילת המאבק על דמותה של ההסתדרות, שיגיע לשיאו בבחירות שיתקיימו במאי הקרוב. מאבק זה צריך לעניין את כולנו: חברי הסתדרות, עובדים שאינם מאורגנים, עובדים שמאורגנים בארגונים אחרים דוגמת ארגון "כוח לעובדים" ( ביניהם הח"מ) וארגוני המורים

לכל אלו המבינים שחיזוק העבודה המאורגנת הוא תנאי יסוד לחיזוק מדינת הרווחה, צריך להיות אינטרס ברור בשינוי דמותה של ההסתדרות. על שלושה חטאים עומדת מדיניות ההסתדרות בשנים האחרונים - היא אינה ממלאת את תפקידה הפוליטי, פועלת בצורה לא דמוקרטית ומעל ראשם של העובדים, ומפקירה את העובדים החלשים.

בעניין עובדי הקבלן, ראשית חתמה ההסתדרות על הסכמים ענפיים עם המעסיקים, מבלי לפעול לאיגודם של העובדים במסגרתה. ההחלטה לפעול מעל ראשם של העובדים, ומבלי שתהיה להם כל יכולת להשפיע על עתידם ועל המדיניות הכללית של הארגון שגובה מהם דמי טיפול חודשיים, מייצגת אולי את החטא החמור מכל במדיניות ההסתדרות - הפקרתם של העובדים החלשים וראייתם כלקוחות ולא כחברי ארגון עם זכויות.

אי איגוד העובדים ומיסוד ההעסקה הקבלנית דרך הסכמים עם המעסיקים הביאו את התופעה למימדים מפלצתיים. ההתחייבות הנוכחית של ההסתדרות לשקט תעשייתי של שלוש שנים נוטלת מעובדים שמעולם לא החליטו להתארגן דרכה את זכותם הבסיסית ביותר - לשבות ולהיאבק על זכויותיהם.

דימויה האפרורי של ההסתדרות והעדר הדמוקרטיה הפנימית בה אינן סיבות טובות מספיק בכדי להזניח את הזירה החשובה הזאת, ובכך להעניק הכשר למדיניות של הנהגתה הנוכחית. בבחירות הקרובות להסתדרות, חובה שתהיה רשימה חדשה, עם מועמד ריאלי מטעמה לראשות ההסתדרות, שתציב חלופה ברורה למדיניות זו, וזאת על ידי סימון שתי מטרות השלובות זו בזו. ראשית, על ההסתדרות להתנהל בו בזמן כאיגוד מקצועי לוחמני וכתנועה חברתית. ככזו, עליה להטיל את מלוא כובד משקלה בכל מאבק חברתי תוך התנגדות תקיפה למגמות הפרטה וצמצום במדינת הרווחה, ואיגוד העובדים החלשים במשק.

בנוסף, ההסתדרות חייבת לעבור תהליך דמוקרטיזציה, כלומר- להעניק לעובדים, גם לעובדים החלשים, יכולת השפעה רבה יותר על מאבקם - משלב ההתארגנות עד לחתימה על ההסכם קיבוצי והלאה, בדומה לנעשה בארגוני עובדים במרבית המדינות המפותחות. שינוי בהסתדרות ברוח עקרונות אלו הוא צעד חיוני בהפיכת המאבק למען מדינת רווחה בישראל למאבק רחב ואפקטיבי יותר.