פרופ' עמרי ידלין נגד חוק התספורות: "יש בעיה מוסרית בשינוי כללי המשחק"
ידלין, מבכירי המשפטנים בתחום המשפט הכלכלי, לא שותף לכעס הציבורי נגד בעלי השליטה ולהתנגדות לתספורות שנעשו לאחרונה. לדבריו, הבעיה היא דווקא התערבות המערכת המשפטית והדרישה שבעלי השליטה יזרימו כסף נוסף לחברה גם כשפעלו לפי החוק
"אין מנגנון משפטי משוכלל יותר מהקיים בישראל כדי לפקח על חליבת כספים מהחברה לכיסו של בעל השליטה", אומר פרופ' עמרי ידלין, דקאן ביה"ס למשפטים במכללת ספיר ומבכירי המשפטנים בתחום המשפט הכלכלי בישראל. "הפיקוח כולל ועדת ביקורת, דרישה של רוב מקרב המיעוט, דירקטוריון", הוא מונה. "אני לא מכיר פיקוח הדוק מזה".
פרופ' ידלין אינו שותף לשינוי המגמה בשיח הכלכלי בישראל אשר ליווה את המחאה החברתית בקיץ האחרון. עד כה בעלי השליטה בישראל זכו לסגידה נרחבת, אך משהשתנו הרוחות, הללו זוכים לביקורת ציבורית חריפה.
בשבוע שעבר אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק שמתנה תספורת באישור ביהמ"ש. האם הנושא לא מעלה בעיות מוסריות חברתיות?
"כל עוד אנשים פועלים על פי כללי המשחק הבסיסיים של שוק ההון, אני לא רואה שום בעיה מוסרית בהיצמדות לכללים האלו. להפך, יש בעיה מוסרית בשינוי כללי המשחק. כלל המשחק הבסיסי ביותר בשוק ההון הוא הכלל שהשחקנים השונים אינם יכולים להפסיד יותר מהשקעתם. זה נכון גם לבעלי המניות וגם לבעלי איגרות החוב. אם המערכת המשפטית תדרוש פתאום מבעלי שליטה להזרים כסף נוסף לחברה, אנו בעצם משנים את כללי המשחק, וזה מאוד בעייתי".
עם זאת, לדברי ידלין, "זה נכון כל עוד בעלי השליטה שמרו על כללי המשחק בעצמם. אם הם הפרו את הכללים, ברור שניתן לדרוש מהם להזרים כספים נוספים. כמו כן, אין שום מניעה שבעל השליטה ונושי החברה יגיעו להסדרים באופן וולונטרי שמשרתים את האינטרסים של כל הצדדים".
ועדת הריכוזיות מחזקת את המוסדיים
פרופ' ידלין לא ממהר גם לקבל וליישר קו עם מסקנות ועדת הריכוזיות שמינה ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר הוגשו בספטמבר האחרון. המלצותיה העיקריות היו להגביל את כוחם של תאגידים ריאליים להחזיק בגופים פיננסיים ולהגביל את כוחם של בעלי השליטה בפירמידות (חברות פער) - חברות שבהן השפעתו של בעל השליטה גדולה בהרבה מחלקו היחסי בהון המניות שלה. "דו"ח ועדת הריכוזיות לא עוסק באמת בשאלת הריכוזיות אלא בממשל התאגידי", ידלין טוען. "ההמלצות חלות באותה מידה על חברה שכוח השוק שלה מזערי וגם על מונופול. ולכן הפתרונות הם במישור התאגידי. למשל נותנים כוח למיעוט, לדירקטורים חיצוניים מקרב הציבור, ומגבילים את יכולת בעל השליטה לפעול".
דו"ח הוועדה עוסק בכמה נושאים - הפרדת נכסים ריאליים ופיננסיים, הפרטת נכסים ציבוריים וריסון בעלי השליטה בחברות פער. ביקורתו של ידלין מתמקדת בנקודה זו וההערכה היא שהמסקנות הסופיות של הוועדה בתחום זה ישונו משמעותית.
אחד הרעיונות המרכזיים לרסן את בעלי השליטה הוא להגביר את כוחו של המיעוט. זה יעזור?
"כשאתה מעביר זכות הכרעה למיעוט אתה יוצא מהנחה שהמיעוט מעוניין בטובת החברה יותר מבעל השליטה. צריך לזכור שהאינטרס הרכושי של המיעוט בחברה קטן יותר מזה של בעל השליטה ושיש לו לעתים אינטרסים סותרים, למשל מניות בחברות מתחרות, בחברות שמלוות כסף לחברה, או שלפעמים הוא אפילו נושה של החברה. והכי חשוב - המיעוט לא נושא בשום אחריות. דוגמה לכך הנה חברה הזקוקה להון כדי לעמוד בחובותיה כלפי מחזיקי אג"ח או כדי לענות על דרישות חוק מסוים, נניח בנושא איכות סביבה. המיעוט יכול לטרפד השקעות כאלה כי זה לא האינטרס שלו והוא מתנגד להצעת הדירקטוריון לגייס את הכסף".
והמוסדיים הם הפתרון?
"ועדת הריכוזיות מחזקת את כוחם. לכאורה הם הכי נקיים מהאינטרס של בעל השליטה, אבל יש להם אינטרסים אחרים לגיטימיים. הם משקיעים בהרבה חברות ולכן הם גם נושים וגם משקיעים בחברות מתחרות".
האם אנחנו יותר ריכוזיים ממדינות אחרות?
"בחלק מהשווקים יש בעיה ובחלק אין. בשוק הסלולר נראה לי שאין כיום בעיית ריכוזיות. בשוק המלט כנראה שיש, וכן בשוק החלב - אבל חלקה נובע מרגולציה ואולי הפתרון הוא דה־רגולציה. דו"ח הוועדה לא מבחין בין שווקים. הוא מנסה לתת תשובה רוחבית בלי לטפל בשווקים ייחודיים".
"יש חשש שייפגע שוק המנהלים בארץ"
הבעיה המרכזית שבה עוסק הדו"ח היא בעיית הפירמידות - הפער בין כוחו והשפעתו של בעל השליטה לבין האינטרס הרכושי הקטן שלו בחברה. "את הבעיה הזו זיהתה הוועדה", אומר ידלין, "לבעל השליטה עלול להיות אינטרס שונה מאוד מהאינטרס של החברה והוא עלול להעדיף את האינטרס שלו על פניה. הטענה הזו עמדה לנגד עיני מחוקק חוק החברות והתחזקה לפני שנה בתיקון 16 המפורסם. החוק והתיקון מתמודדים עם הבעיה האמיתית - עסקאות בניגוד עניינים".
אלא שלדברי ידלין "הוועדה הרחיבה את הבעיה גם לעסקאות שלא בניגוד עניינים. למשל, הוועדה סבורה שלבעל השליטה עלול להיות אינטרס שהחברה הציבורית תרכוש חברה אחרת רק כדי להגדיל את האימפריה שלו, אפילו אם מבחינה כלכלית זו לא עסקה הכי טובה. הוא מוכן להפסיד כסף כדי לבנות אימפריה. הוא מפסיד יחסית מעט כסף כי האינטרס הרכושי שלו בחברה נמוך".
הוועדה ממליצה שבהחלטות מהותיות - רכישת חברה אחרת, גיוס הון משמעותי - יש להעביר את זכות ההכרעה ליותר ממחצית המיעוט, כלומר לתת למיעוט זכות וטו.
"הבעיה בגישה הזו היא שהחילו את הכללים גם על מקרים שבהם האינטרס הרכושי של בעל השליטה גדול. אם האינטרס הוא מתחת ל־10%, הטענה הגיונית. אבל אם האינטרס הרכושי עולה על 25% ובוודאי 40% אז להגיד שבעל השליטה יקנה חברה רק כדי להפסיד כסף, אני לא סבור שקיימת לכך סכנה ממשית".
התוצאה לדבריך היא שגוברת הסכנה שההחלטות שיתקבלו יהיו פחות יעילות מבעבר?
"הסיכון אכן קיים. ולכן בניגוד לעסקאות בניגוד עניינים, שם לא היתה מחלוקת על קיום הבעיה וניתן להצדיק את העלאת כוח המיעוט ולדרוש אישור של חצי מהמיעוט (ולא רק שליש כפי שהיה לפני תיקון 16) - כאן, כשהעסקאות לא בניגוד עניינים, לא ברור שיש בעיה. בוודאי כשמדברים על בעל שליטה שאוחז באינטרס רכושי משמעותי.
"הרף שהוועדה קבעה – 50% - נראה לי גבוה מדי. הבעיה אופיינית לשוק האמריקאי, שם המנהלים שולטים בחברה עם אחוזים בודדים. אצלנו אין כמעט מקרים כאלה. במקרים של 25% ומעלה אין בעיה אמיתית למעט ניגוד עניינים. מי שמחזיק 25% ומעלה לא סביר בעיניי שישתולל וייקח סיכונים כמו זה שמחזיק אחוזים בודדים. חזקת המשתולל נראית לי מופרכת".
"חזקת המשתולל" באה לידי ביטוי בין היתר בשכר הבכירים. איך מתמודדים עם זה?
"לגישת הוועדה, בחברת פער בעל השליטה מוכן לתת שכר גבוה יותר למנהל בגלל שהאינטרס הרכושי שלו קטן. לא אכפת לו שהחברה תשלם יותר. וגם - הוא רוצה שהמנהל יעזור לו לחלוב את החברה. יש לו שוט כלפי המנהל - נותן לו גזר כדי שיהיה לו שוט למשוך מהמנהל הרבה גזרים עבור עצמו. מבחינה זו, אני מבין מדוע הוועדה סברה ששכר הבכירים בחברות פער צריך להיות מאושר על ידי המיעוט. אבל החשש הוא שייפגע שוק המנהלים.
"כשמקבלים מנהל לעבודה בחברה ומציעים לו שכר הוא עוזב חברה אחרת, ומנהלים לא ייטו לעזוב לפני שיובטח המקום החדש. ואם המקום החדש יעכב את ההחלטה, מנהלים לא יעזבו ותיווצר סטגנציה בשוק המנהלים. הכוח למיעוט ייצור השפעה בעייתית על שוק המנהלים. לכן, לדעתי, כל עוד בעל השליטה מחזיק למעלה מ־25%, אין הצדקה לדרישה הזו".
"יש בדרום מחסור בעורכי דין"
אף שידלין נותן מדי פעם חוות דעת לטייקונים (חוו"ד לבנק לאומי בעניין הבחירות לדירקטוריון, בעסקת מכתשים אגן), הוא רואה עצמו קודם כל במגזר הציבורי. את תרומתו המרכזית לחברה הוא רואה במפעל חייו בשנים האחרונות - הקמת וראשות בית הספר למשפטים במכללת ספיר.
את טענת ריבוי עורכי הדין הוא דוחה על הסף, במיוחד לגבי ספיר: "יש הצדקה מיוחדת לספיר כי דרומית לראשל"צ אין אף בית ספר למשפטים. תושב מהדרום לא תמיד יכול להרשות לעצמו ללמוד בצפון, והוא לא תמיד רוצה להעתיק את מקום מגוריו בשביל הלימודים. לומדים אצלנו 80 תלמידים בשנה, שזו השפעה זניחה על השוק הארצי אבל מבורכת על הדרום, שבו יש מחסור בעורכי דין ובמרכז אקדמי שיספק שירות לקהילה".
פרופ' עמרי ידלין (52)
מצב משפחתי: נשוי + 2
תפקיד: דקאן בית הספר למשפטים במכללת ספיר
מקום מגורים: תל אביב
השכלה: תואר ראשון במשפטים והנדסת תעשייה וניהול מאוניברסיטת תל־אביב. תואר שני ושלישי במשפטים מברקלי
עוד משהו: בן למשפחת אליהו גולומב, משה שרת ודב הוז, סולן בלהקת רוק ונווט פנטום.
