מהיכן נובעת הגמישות של המוסדיים?
ניהול המשא ומתן בין דלק נדל"ן ובעל השליטה בה יצחק תשובה, לבין שלוש נציגויות האג"ח, מאפשר לנו הצצה על התנהלות חלק מן הגופים המוסדיים מול בעלי השליטה
ניהול המשא ומתן בין דלק נדל"ן ובעל השליטה בה יצחק תשובה, לבין שלוש נציגויות האג"ח, מאפשר לנו הצצה על התנהלות חלק מן הגופים המוסדיים מול בעלי השליטה. מבין שלוש הנציגויות, הראשונה ש"ממצמצת" ומתיישרת עם דרישת התספורת של תשובה היא נציגות אג"ח ה', הסדרה הגדולה ביותר (65% מהחוב) והיחידה שבה יושבים נציגי הגופים המוסדיים - שמואל אשל ממנורה מבטחים ויוני שר מקבוצת הראל.
לעומת זאת, שתי הסדרות הקצרות יותר (ד' וכ"ה) עומדות על הרגליים האחוריות ומנהלות מאבק קשוח מול יצחק תשובה. כשמסתכלים על תמהיל המשקיעים באותן סדרות, הרי שסדרה ד' הקטנה ביותר מורכבת רובה ככולה ממשקיעים פרטיים, ובסדרה כ"ה מושקעים מוסדיים ופרטיים יחד, בשיעור דומה.
הסאגה מתחוללת סביב הסדר החוב בדלק נדל"ן, ומשקפת את הבדלי הגישות בין המשקיעים הפרטיים שמעדיפים לנהל מלחמה עד השקל האחרון, לבין הגופים המוסדיים שמציגים עמדות פשרניות יותר ומסכימים לתספורת עמוקה יותר. קשה להצביע על הסיבה להבדלים אלו. מצד אחד ניתן לטעון כי הם ממהרים להתפשר במטרה לסיים את הסאגה עם אותו טייקון, אולם מנגד קיים גם סיכוי שהם יודעים טוב יותר כיצד להתמודד עם תופעת התספורות ולהשיג תשואה עודפת לעמיתים. על כל פנים, לפחות במקרה של דלק נדל"ן נראה כי הפעם נציגי המשקיעים הפרטיים מציגים עמדה נוקשה יותר מנציגי חלק מהגופים המוסדיים.
