מלכוד 22 של הכלכלה האמריקאית

אינדיקטורים מאקרו־כלכליים על ארה"ב הציגו בחודשים האחרונים תוצאות טובות מהמצופה. מספר המשרות החדשות עלה, אינדיקטורים של ייצור ושירותים השתפרו קלות, ואפילו מגזר הדיור והתעשיות הכרוכות בו גילו סימני חיים מסוימים. גם הצמיחה בצריכה הוכיחה עצמה כעמידה יחסית.

אך למרות הנתונים החיוביים הללו, הצמיחה הכלכלית בארה"ב תישאר חלשה והמגמה הזו תימשך אל תוך 2012. מדוע אין להאמין לחדשות הטובות האלה?

ראשית צריך להבין שהצרכנים האמריקאים מאותגרי שכר, מאותגרי בריאות וכבולים לחובות. ההכנסה הפנויה צמחה במעט - חרף הקיפאון במשכורות - בעיקר כתוצאה מקיצוצי מס והעברת תשלומים. אך המגמה הזו אינה בת־קיימא: מתישהו יהיה כורח להפסיק את העברת התשלומים ולהעלות את המסים כדי להקטין את הגירעון התקציבי. כבר עכשיו ניתן לראות שנתוני הצריכה חלשים יותר לעומת רמתם מלפני כמה חודשים, בעיקר לנוכח מכירות חגים שהיו סבירות לכל היותר.

צמיחה בינונית בשוק התעסוקה

בה בעת, הצמיחה במשרות במשק האמריקאי עדיין בינונית מכדי להשאיר את חותמה על שיעורי האבטלה הגבוהים כל כך. כדי לייצב את המצב, על ארה"ב לייצר 150 משרות בכל חודש, זאת בשעה ש־40% מהמובטלים כיום מוגדרים "כרוניים", מה שמקטין עוד יותר את סיכוייהם למצוא עבודה.

כמו כן, אני מעריך שההתאוששות האחרונה בהשקעות בכלל ובשוק הדיור בפרט תסתיים, וכי התחזיות בתחום עבור 2012 קודרות במיוחד: תוקפן של הקלות המס יפוג, החברות ימתינו לראות אם הסיכונים יעברו וביקושי הקצה יורידו את שיעורי קיבולת הייצור.

בהתחשב בסיכונים אלה ואחרים, ובעקבות תחזיות לצמיחה אנמית בשנה הקרובה, הסיכוי היחיד של ארה"ב להתקרב למיצוי הפוטנציאל הכלכלי שלה הוא הפחתת הגירעון המסחרי הגדול שלה (הפער בין יצוא ליבוא). הבעיה היא שהיצוא ב־2012 ייפגע מירידה בביקושים לסחורות אמריקאיות בשווקים המתעוררים, מעלייה צפויה ומתמדת במחירי הנפט ומצמיחה אטית בשווקים מפותחים אחרים.

לא סביר לצפות שהממשל האמריקאי יתערב כדי לפתור את המצב הזה. להפך, המבוי הסתום הפוליטי סביב שאלת החוב הלאומי והבחירות לנשיאות שיתקיימו בנובמבר רק ירחיקו כל סיכוי להתערבות ממשלתית מהותית.

גם לפדרל רזרב אין מרווח פעולה

הפדרל ריזרב מצדו יכול היה להתערב במשק באמצעות סבב נוסף של הקלה כמותית (הדפסת כסף ורכישת ני"ע), אבל גם הוא ניצב בפני קשיים פוליטיים שיגבילו את חופש הפעולה שלו. כמו כן, מיעוט קולני בוועד המנהל של הבנק מתנגד להמשך מדיניות ההקלה על המשק תוך שימוש בטיעוני שוק חופשי למיניהם. איך שלא יהיה, מדיניות מוניטרית לא יכולה באמת לטפל בכל בעיות הנזילות בשוק, והבנקים מוצפים כיום ברזרבות יתר.

לבסוף - ומדובר אולי בגורם החשוב ביותר - ארה"ב וכלכלות מפותחות אחרות נמצאות כיום בשלבים המוקדמים של תהליך התפרקות ממינוף. מיתון שייגרם מכמויות גדולות של חוב ומינוף יצריך תקופה ארוכה יותר של הקטנת ההוצאות והגדלת החסכונות.

בהתחשב בכל הסיכונים הגדולים והקטנים הללו, העסקים, הצרכנים, והמשקיעים יקבלו תמריץ חזק להמתין. הבעיה היא שכאשר אנשים מחכים, הם מביאים על עצמם את הסכנות שמפניהן הם מנסים לחמוק.

הכותב הוא יו"ר רוביני גלובל אקונומיקס ומרצה בבית הספר סטרן למינהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2012, מיוחד לכלכליסט