שלושה לקחים מהלקח של פישר

בנק ישראל ערך בסוף השבוע שעבר כנס שהוקדש לדו"ח "ישראל והמשבר העולמי 2007–2009" שפרסם לפני שלושה חודשים. ראשון הדוברים היה הנגיד פישר, שמנה את הלקחים העיקריים מהמשבר. אחד מהם התייחס לחשיבותו של שער החליפין. "יש אנשים שחושבים שאסור להשפיע על שער החליפין", אמר פישר, "לי ברור ששער החליפין הוא אולי המשתנה הכי חשוב במשק, ואני חושב שהשורה התחתונה היא שאפשר להתערב בשוק כשמתרחש ייסוף, וניתן לעשות זאת בהצלחה". לקח מרכזי זה מורכב יותר, והוא מעורר לפחות שלושה לקחי משנה, או שלוש בעיות, שהנגיד בחר להתעלם מהם.

1. רכישות המט"ח פעלו בכיוונים מנוגדים

הבעיה הראשונה היא שרכישות המט"ח השיטתיות שביצע בנק ישראל תרמו להחלשת השקל, אך במקביל פעלו גם בכיוון ההפוך. סביר להניח שוויסות שערי החליפין שביצע הבנק, ומיתון התנועות החריגות בהם, דווקא עודדו משקיעים זרים למכור דולרים, דבר שגרם לעלייה בשער השקל.

כך אומרת דווקא מחלקת המחקר של הבנק, שציינה בדו"ח השנתי כי "ייתכן שההתערבות בשוק המט"ח השפיעה על ציפיות המשתתפים בשוק להתפתחותו של השער בעתיד - ולכן, גם על היקף יבוא ההון".

2. בנק ישראל הפסיד 3.5 מיליארד שקל

הבעיה השנייה מתייחסת לשאלת המחיר של רכישות הדולרים והגדלת יתרות המט"ח. כתוצאה מהפער בין הריבית שהבנק מקבל על הפקדת יתרות המט"ח בחו"ל, לבין הריבית שהוא משלם על השקלים שגייס בארץ כדי לממן את רכישות הדולרים, נגרמים לו הפסדים של מיליארדי שקלים. בשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" כי ב־2011 הסתכמו הפסדי הריבית של בנק ישראל בכ־3.5 מיליארד שקל. עכשיו כבר לא מדובר בהפסד "על הנייר", כפי שתיאר הבנק את הפסדיו ב־2010 כתוצאה מהפרשי שערים. כעת מדובר בכסף שיוצא כל יום מקופת המדינה. הפסד זה לא יימחק והוא יימשך גם בשנים הקרובות, עד שבנק ישראל יתחיל לממש חלק מיתרות המט"ח העצומות שברשותו.

3. העברת כספים מכיס לכיס ללא פיקוח

הבעיה השלישית דנה בשאלה האם בנק ישראל רשאי לקבוע על דעת עצמו גם את סדרי העדיפויות בתחום שבאחריות הממשלה. האם הנגיד רשאי להפסיד מדי שנה ביודעין יותר מ־3 מיליארד שקל, כדי להחליש את השקל וכך לתמוך ביצואנים? הפסדים אלה מונעים מבנק ישראל להעביר רווחים לממשלה. השנה למשל, העברת רווחים היתה מאפשרת לבצע קיצוץ תקציבי קטן יותר, או להטיל פחות מסים. בשבוע שעבר ראינו מה קרה כששר האוצר ניסה לממן חינוך חינם מגיל 3 באמצעות העברת כספים ממשרדי ממשלה אחרים. כללי המשחק של בנק ישראל, מתברר, שונים לחלוטין. הנגיד יכול להעביר ללא קושי מיליארדי שקלים מכיס לכיס, והוא עושה זאת מבלי לבקש רשות מאיש, וללא כל פיקוח ציבורי.