אתגר חוסר האיזון הפנימי
העולם מתעסק בחוסר איזון בין יבוא ליצוא, אבל ריכוז ההון בצמרת המשתכרים לא פחות חשוב
למרות שנים ארוכות של דיונים רשמיים על טיפול בחוסר האיזונים הגלובליים, הוא נותר אחת הדאגות הדוחקות ביותר של העולם ב־2011. כדאי להזכיר שחוסר איזונים כלכליים כיום עדיין קטן יותר משהיה לפני המשבר הכלכלי של 2008, אך הוא לא נעלמ. חלק אף שבו לרשום עלייה שהולכת יד ביד עם חוסר שוויון במדינות רבות. הקשר בין השניים אינו מקרי.
כיום שומעים רבות על איזון מחדש של המאזנים הגלובליים, בשעה שמדינות רבות בשווקים המתעוררים - וסין היא הבולטת שבהן - נקראות להמריץ את הצריכה הפנימית שלהן, כך שהכלכלות המפותחות (הגדולה בהן היא ארה"ב) יוכלו להקטין את גירעונותיהן וחובותיהן הציבוריים עם פחות איום להתאוששות משקיהן.
אני סבור שלא מומלץ להתמקד רק במאזני התשלומים הנוכחיים בכלכלות המפותחות ובעודף המסחרי במדינות המתפתחות. שווקים מתפתחים רבים - ובהם הודו, דרום אפריקה, ברזיל וטורקיה - דווקא מתנהלים על גירעונות. מדינות אחרות בשווקים המפותחים דווקא מחזיקות בעודפים: גרמניה, הולנד, נורבגיה ושבדיה הן רק כמה דוגמאות לכך.
לטפל קודם כל בעודף המסחרי של גרמניה
לפיכך, אף שצריך לשאוף לאיזון של המערך המסחרי בעולם, לא מספיק לדרוש זאת רק באמצעות הפחתת העודפים המסחריים בשווקים המתעוררים. בעודנו נכנסים לשנת 2012, אני סבור שדווקא הורדה מיידית של העודף המסחרי של גרמניה תסייע יותר למצבו העגום של גוש היורו, שמהווה כיום את הסכנה המיידית ביותר לשלמות הכלכלה הגלובלית.
יתרה מזאת, המטבע הסיני רושם ייסוף ריאלי בערכו, בעת שהאינפלציה במדינה עולה בקצב מהיר יותר מבארה"ב או בגוש היורו. אז נכון, היורו ה"גרמני" מאבד מערכו, למרות העודף הגדול של גרמניה, פשוט משום שהוא גם המטבע המשמש את מדינות דרום אירופה הטובעות בחובות.
אני סבור שיש לראות חוסר שוויון בהכנסות בכלכלה נתונה כחוסר איזון "פנימי", בדומה לחוסר איזון חיצוני בין יצוא ליבוא. אז נכון שהיקפי חוסר השוויון משתנים בין מדינה למדינה, אך עם זאת ניתן להצביע על מגמה גלובלית של ריכוז עיקר ההון בקרב הצמרת. המשך של המגמה הזו אמור להוביל ללחץ דפלציוני.
בארה"ב הצליחו לטפל בחלק מהתופעה
כמובן שקיימים גורמים אחרים, כמו מדיניות כלכלית, שעשויים לפצות על הלחץ הזה. בארה"ב למשל הובילה הורדת הריבית על הצריכה מבוססת האשראי לעלייה בצריכה מצד קבוצות חלשות, ופיצתה על צבירת ההון הגוברת בקרב צמרת המדינה בשנים שלאחר פרוץ המשבר.
הסיפור המלא של חוסרי האיזון חייב לכלול נטייה להוציא יותר על יבוא ויצוא של סחורות מהשוק המקומי במדינות רבות, כמו גם איזונים בין חסכונות ציבוריים ופרטיים. בנוסף, הכרחי ללוות את דאגותינו מפני "חוסר איזון גלובלי" בניתוח מעמיק שיבדוק עד כמה ריכוז ההכנסות בקרב הצמרת עלול להוביל ל"חוסר איזון פנימי" ולחץ מיתוני שדומה באפקט השלילי שלו.
שני סוגי חוסר האיזון הללו מחוברים זה לזה בעבותות, ושניהם מאיימים על צמיחה מהירה ובת־קיימא בכלכלת העולם בעידן המשברי. חוסרי איזון גלובליים ועלייה בחוסר האיזון הפנימי חייבים לזכות לאותה מידה של ניתוח ודיון ציבורי. רק באופן הזה ניתן יהיה לטפל בהם באופן משביע רצון.
הכותב שימש בעבר כשר הכלכלה של טורקיה, מנהל תוכנית הפיתוח של האו"ם, וסגן נשיא הבנק העולמי. כיום הוא סגן הנשיא במכון המחקר ברוקינגס. פרוג'קט סינדיקט 2012, מיוחד ל"כלכליסט"
