כולם מפטרים כי כולם מפטרים
הפיטורים הרוחביים בענף המזון הם לא סימן למיתון אלא עוד הוכחה להתנהלות הקרטליסטית של השחקניות בשוק
קרוב ל־500 עובדי תעשיית המזון יאבדו בקרוב את מקום עבודתם לאחר שיצרניות המזון תנובה, שטראוס ויוניליוור, וכן רשתות השיווק שופרסל ומגה החליטו בשבועות האחרונים לפטר עשרות עובדים כל אחת.
בניגוד לרושם שחברות אלו מנסות ליצור, אין מיתון בענף המזון. הנתונים מראים כי המכירות של רובן גדלו גם בחודשים הקשים של המחאה. שיעורי הרווחיות של חלקן אולי התמתנו, אבל אף אחת מחברות אלו איננה - וגם לא קרובה חלילה - להפוך לחברה מפסידה.
זה מה שקורה כשכל השחקניות בשרשרת מאמצות לעצמן את אותם קודים התנהגותיים, מצפצפות על הלקוחות ועל העובדים, לא לוקחות אחריות על הכשלים שלהן ולא סוטות מילימטר מהחזירות שהביאה לפרוץ המחאה.
כמה נוח להאשים את הצרכנים. כמה נוח לפגוע בחוליה החלשה ביותר - העובדים. הרבה יותר קל לפטר ואחר כך, אולי, לבדוק גם את יתר סעיפי ההוצאה, את הרכש או את הוצאות ההנהלה.
רק שזה הרבה יותר מבעיה של סדרי עדיפויות. הרי מדובר באותן חברות שחברו בזו אחר זו להעלאות המחירים הפרועות שקדמו לפרוץ מחאת הקוטג', ובדרך כלל גם באותם השיעורים. אחר כך, בתזמון מעורר השראה, הגיעו מבצעי ההוזלה הדומים. למעלה או למטה, המחירים על המדפים התיישרו לאותה רמה בדיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה ותמיד לאותה תקופה. הפיטורים הזהים הם בסך הכל תופעת לוואי של אותה מחלה.
ואף שעכשיו הלקוחות מצוידים בתודעה צרכנית מפותחת יותר, מונתה ועדה ממשלתית לבחינת שוק המזון ודו"ח טרכטנברג קבע שכשלי השוק התחרותיים הגדולים ביותר נמצאים בשוק המזון - בכל זאת שום דבר לא השתנה כאן בחצי השנה האחרונה.
הרדיפה אחרי שורת הרווח היא לגיטימית. לא כך האסטרטגיה העסקית שנלווית אליה בקרב השחקניות בענף המזון, שעיקרה להסתכל ימינה ושמאלה וליישר קו עם המתחרים. לשחקניות אין איזה סולם ערכים פנימי; הן לא מכירות מושגים כמו בדק בית או תחרות הוגנת. זה בסדר להעלות מחירים רק כי הסמן הימני של השוק, תנובה, הוכיח שזה אפשרי. מאותם מניעים זה גם בסדר לפטר עובדים כעת. העובדה שכולם עושים זאת הופכת להיות גם ההוכחה לכך שזה הכרחי.
זו התוצאה של שוק חולה שזקוק לטיפול שורש. ככה בדיוק נראה שוק ריכוזי ומתואם. כך נראית התנהלות קרטליסטית, גם אם על פי חוק לא תמיד אפשר להוכיח אותה.
