חכ"מים גדולים
אחרי שהאוצר התעכב שנתיים וחצי, הוא החליט לא להחליט ולהטיל אחריות על הגופים הפרטיים
08:2005.01.12
הגרסה הראשונה של המודל החכ"מ הגיחה לאוויר העולם ביוני 2009, חצי שנה לאחר שיאו של המשבר הפיננסי החמור בתולדות הכלכלה, כדי לתת מענה למצוקתם של חוסכים מבוגרים שמצאו עצמם ערב הפרישה לפנסיה עם חיסכון שהצטמק בעשרות אחוזים.
לצאת בהכרזות בומבסטיות אך לקחת מצד שני את הזמן. שנה לאחר הצגת הטיוטה הראשונה, פרסם האוצר טיוטה שנייה למודל, על רקע התייעצות והערות מטעם גופי הפנסיה שאמורים ליישמו. מאז לקח לו לאגף שוק ההון במשרד האוצר פרק זמן של שנה וחצי נוספות כדי לגבש טיוטה סופית שאמורה להגיע לאישור הכנסת בחודש הקרוב.
אלא שבמשרד האוצר כמו במשרד האוצר, אוהבים
אלא שהטיוטה הסופית, למעט ניואונסים כאלו ואחרים כמו אי החלת המודל על כספי הפיצויים וקרנות ההשתלמות או יצירת גרסה נוספת אך דומה למדי לבניית המודל, כמעט זהה לקודמתה. כלומר שנה וחצי נוספות, שבהן יכלו הגופים המוסדיים לשנס מותניים ולבנות את המודל התאדו להן ובינתיים הספיק שוק ההון להיקלע למשבר חריף נוסף, שמאתגר שוב את גורלם של כספי החוסכים המבוגרים ועלול לגרור מחדש דיבורים על רשתות ביטחון למיניהן מטעם הממשלה, כאשר המודל במתכונתו הנוכחית אמור להיכנס לתוקף ביחס לאוכלוסיית החוסכים המבוגרים (מגיל 60 ומעלה) רק החל מ־2015.
אלא שמעבר להתנהלות האטית והמקרטעת בכל הנוגע ליישום המודל עומדת בעינה השאלה המרכזית שעמדה לפתחו עם הצגתו הראשונה ולא מצאה מענה: מהו נכס מסוכן ומהו נכס סולידי.
משרד האוצר גייס את מיטב המומחים בכלכלה ובראשם את ראש המועצה הכלכלית, יוג'ין קנדל, כדי לגבש את המודל המורכב והכל כדי להגיע לאחר שנתיים וחצי למסקנה שאת כאב הראש של הקצאת הנכסים לפי גילם של החוסכים יש להטיל לפתחם של הגופים המוסדיים.
לפני המשבר של 2008 היו האג"ח הקונצרניות, הזוי ככל שזה ישמע היום, נכס סולידי ובטוח לתיקים הפנסיוניים ופתאום בחודשים בודדים גילו לנו איגרות החוב הממזרות שמחיריהן יכולים להיחתך לא פחות מהקולגות שלהן, המניות. ומי יקבע למשל שאג"ח ממשלתיות ארוכות הן נכס סולידי, הראוי לתיקים של החוסכים המבוגרים, כאשר בעידן של ריביות מצומקות מעניקות בתקופות אלו למשקיעים בהן תשואה אפסית. הרי גם תשואה אפסית בעידן של תוחלת חיים הולכת ועולה היא בגדר סיכון פוטנציאלי אדיר לפנסיונרים שעלולים להסתפק בקצבה זעומה, כאשר אלטרנטיבה תנודתית יותר, ומסוכנת יותר בטווח קצר, דוגמת אג"ח קונצרניות או מניות, יכולה להיות עבורם אטרקטיבית יותר.
האוצר ידע לשבת ולגבש ניסוחים משפטיים לתקנות משוכללות שלכאורה מחוללות מהפכה בעולם הפנסיוני אך לא ידע להגדיר מהו נכס מסוכן ומהו נכס בטוח. אם לא די בכך, כבר בפברואר אשתקד חשף "כלכליסט" כי האוצר שוקל להנפיק אג"ח מיועדות עם תשואה מובטחת לא רק לחוסכים בפנסיה, אלא גם בגמל ובביטוחי המנהלים, תוך הענקתם רק לאוכלוסיית החוסכים המבוגרים. האוצר עמד אתמול בשתיקתו וסירב להתייחס לשאלה האם לאפשרות כזו, שיכולה לתת מענה סולידי אמיתי של המדינה לחוסכים המבוגרים, יש סיכוי אמיתי בהינתן ההתנגדות של אגף התקציבים. האוצר מעביר גם הפעם את האחריות לפתחם של הגופים העסקיים הפרטיים ולאחריות החוסך חסר המגננות.
