על תיקון חוק לשכת עורכי הדין
הכנסת מבטלת איזון מסורתי וראוי בבחירת נציגיה. הלשכה מגיבה בביטול דומה והכנסת מגיבה בתיקון ספק-חוקתי
בתיקון השנוי במחלוקת חוקתית לחוק לשכת עורכי הדין, מבקשת הכנסת לכפות משהו הגיוני: שנציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים ייצגו הן את האופוזיציה והן את הקואליציה.
בלשכה - כמו בכנסת, בברנז'ה המשפטית ובציבור - ישנם שני מחנות. האחד תומך ללא תנאי בבית המשפט ובעיקר באקטיביזם השיפוטי המזוהה עם אהרן ברק. השני מבקש לצמצמו ולהגבילו. כמו בכל מחנה, לכל אחת מהעמדות יש תומכים שפויים ופנאטיים. וגם, ניתן למצוא זיהוי מסויים בין העמדה הפוליטית למשפטית. בימין יש יותר מבקרים לבית המשפט, בשמאל יש יותר תומכים. לא בכדי, משפטנים שמרנים, חלקם מזוהים עם הימין הפוליטי, נמנים על מתנגדי האקטיביזם של ברק. משה לנדוי, מנחם אלון, רות גביזון ודניאל פרידמן למשל.
ברוח חלוקה זו, בחרה לפני כחודשיים מועצת לשכת עורכי הדין את שני נציגיה לוועדה. אופוזיציית גיא-רון ניצלה את הרוב שיש לה במועצה כדי לבחור שני נציגים ממחנהו: רחל בן ארי וחאלד זועבי. בכך בעטה המועצה לא רק בראש הלשכה דורון ברזילי המזוהה עם נאמן וממשלת הימין אלא גם במסורת לפיה נציגי הלשכה בוועדה הם נציגי שני המחנות.
בעיטה זו, אפשר לפרשה כניצול ציני של רוב פוליטי. אבל, היא גם תגובה למהלך דומה של הכנסת. המסורת היא שגם הכנסת בחרה תמיד לוועדה נציגי קואליציה ואופוזיציה, איש ימין ואיש שמאל. והנה, נציגי הכנסת שנבחרו לוועדה הם הח"כים דוד רותם ואורי אריאל. רותם נמנה על הקואליציה, ואילו איש "האופוזיציה" לא נבחר מהמרכז-שמאל כמקובל, אלא מהאיחוד הלאומי שממוקמת ימינה מקואליציית הימין. כלומר שני נציגים "לעומתיים" לבית המשפט העליון. המסורת לפיה הימין והשמאל מיוצגים בוועדה נשברה גם מכיוון הכנסת.
הלשכה "תיקנה" בעוול את העוול שגרמה הכנסת. ועכשיו מבקשת הכנסת לתקן בעוול את התיקון של הלשכה. העוול החקיקתי הוא בדרך – ביטול רטרואקטיבי של בחירת נציגי הלשכה שנבחרו כדין. ביטול שנועד לבסס רוב לשר המשפטים בוועדה. על כך התבססו חוות הדעת המתנגדות, כבדות המשקל, של היועצים המשפטיים לממשלה ולכנסת.
חוות דעת אלה יכולות בהחלט לבסס עתירה לבג"ץ נגד התיקון, אם וכאשר יעבור. כעת, לאחר מרד חלק משרי הליכוד לא בטוח שהליך החקיקה יסתיים. בכל מקרה, השתלשלות העיוותים הסדרתיים האלה מלמדת על אובדן יושרה מדאיג - של הכנסת ושל הלשכה. הכנסת מבטלת איזון מסורתי וראוי בבחירת נציגיה. הלשכה מגיבה בביטול דומה והכנסת מגיבה בתיקון ספק-חוקתי. עבירה גוררת עבירה, עוול גורר עוול, הפוליטיקה דורסת הגינות, איזון מסורת וכללי משחק ראויים.
