המינויים המשפטיים של 2012: תולים את הגלימה ומשנים מגמה
השנה הקרובה תעמוד בסימן החלפת הצמרת המשפטית בישראל. מנשיאת בית המשפט העליון, דרך מבקר המדינה ועד ראש רשות המסים. כלכליסט מסכם את פועלם של עוזבי התפקיד וממפה את המועמדים המובילים לתפקידים הנחשקים
לא מעט תפקידים בצמרת המשפטית יאוישו מחדש ב־2012, והבולטים שבהם: נשיא בית המשפט העליון ומבקר המדינה. בקרוב יכריע בג"ץ בעתירתו של משה אשר שנבחר בוועדת איתור לראש רשות המסים, אך שר האוצר יובל שטייניץ מתעקש לטרפד את מינויו. בצמרת משרד המשפטים מסיימים את תפקידם שני פרקליטי מחוז: רחל שיבר (מרכז) ואלי אברבנאל (ירושלים). כן מסיים את תפקידו שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים.
נשיאות בית המשפט העליון
חרף הביקורת הציבורית, נראה שאשר גרוניס יהיה הנשיא הבא
לקראת פרישת נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בפברואר 2012, צפויה הכנסת לאשר בקרוב את "חוק גרוניס" במתכונתו המעודכנת, ולפיו לא יזדקק הנשיא הבא של בית המשפט העליון ליתרת כהונה של שלוש שנים כתנאי למינויו. בתחילה חשבו יוזמי החוק להוריד את המגבלה לשנתיים, ועתה הסירו אותה כליל. בזכות המגבלה, עמדה השופטת מרים נאור להיבחר כנשיאה הבאה. הסרתה "הכשירה" לנשיאות שני שופטים נוספים: המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין ואשר גרוניס.
ריבלין יוותר, מכיוון שאין טעם לכהונה בת שלושה חודשים. לכן, אם החוק יעבור, הנשיא הבא של העליון יהיה גרוניס.
גרוניס (וגם נאור) יביאו עמם לנשיאות סגנון הפוך בתכלית לעידן ביניש, וליתר דיוק לעידן ברק־ביניש. ביניש מונתה כנשיאה כדי לשמר את מורשת אהרן ברק, שהוביל את בית המשפט במסלול התנגשות עם המערכת הפוליטית. ברק יצר ארגז כלים שיפוטי שהעביר בהדרגה את מרבית ההכרעות בחברה הישראלית לשיקול דעת השופטים: חילופי שבויים, הסכמים פוליטיים, מינויים בשירות הציבורי ופסילתם, קצבאות ותקציבים, מיגון בתי ספר, מבנה סל התרופות, פסילת חוקי כנסת ועוד. בית המשפט לא מיהר להפוך החלטות ולפסול חוקים, אבל דאג להבהיר שהכול שפיט והמילה האחרונה היא שלו.
הרטוריקה מאחורי האקטיביזם דיברה על "זכויות אדם", "אמון הציבור" וכמובן "שלטון החוק". כל ניסיון של המערכת הפוליטית להגביל את המשפט נתקל בהתנגדות נחושה של ברק, שהשכיל לרתום לצדו בני ברית במערכת הפוליטית והתקשורתית.
ביניש הופקדה על מורשת זו - לשמרה ולהמשיכה, אולם המשימה הפכה לקשה יותר ויותר. בעלי הברית הפוליטיים המסורתיים של בית המשפט - העבודה, מרצ ודן מרידור - נחלשו. שרי המשפטים חדלו להיות מגיניו האוטומטיים, ראו מקרה דניאל פרידמן, וגם התקשורת הפכה לביקורתית יותר. המשלט הראשון שביניש איבדה היה השליטה במינויים לעליון. מבין חמישה שופטים שמונו בתקופתה, ארבעה לא נמנו עם מועדפיה אלא נדחפו בידי פרידמן יריבה. עם זאת, מלחמת המאסף שניהלה ומנהלת ביניש לא ממש נכשלה: האיומים המרכזיים על המערכת הוקפאו, ונתניהו ונאמן מעדיפים להמתין לגרוניס.
גרוניס יביא את השינוי מבפנים. השקפת עולמו השיפוטית שמרנית יותר; אין לו עניין בבית משפט שמנהל את המדינה, הוא יתרחק מפוליטיקאים ובוודאי מהיחצנים שמשרתים היום את בית המשפט. אין לו מחנה וגם אין לו מקורבים ויס־מנים שאותם חשוב לו לדחוף לעליון. נכון שהוא "אפור" יותר, אבל לאפרוריות זו לא מעט יתרונות: ענייניות, צניעות וריחוק. יותר פורמליזם וכללים מאשר יצירתיות ושיקול דעת. התוצאה היא שבית המשפט יירד מהכותרות ואולי גם מהכוונות (תרתי משמע) של חברי הכנסת.
ראש רשות המסים
בג"ץ יכריע בין משה למשה
מאז שפרש יהודה נסרדישי מכהונתו לפני כחודשיים, רשות המסים מנוהלת בידי ממלא מקום, דורון ארבלי. שר האוצר שטייניץ יצא למלחמת חורמה נגד מינויו של משה אשר, בטענה שאשר אינו מוכן להתמודדות עם מורכבות התפקיד. אשר נבחר פה אחד ללא תחרות בידי ועדת איתור כבדת משקל, שבין חבריה שני מנכ"לים לשעבר של האוצר, מ"מ נציב שירות המדינה והמשנה הכלכלי ליועץ המשפטי לממשלה.
לאחר התפוצצות הפרשות הפליליות בצמרת הרשות, שהובילה את בכיריה לספסל הנאשמים ואת ג'קי מצא, שהורשע בהפרת אמונים, למאסר, קבע היועמ"ש שוועדת איתור מקצועית תמליץ על המועמד. זאת, כדי לנתק את הבחירה מכל זיקה פוליטית, ובוודאי מבחישות המאכערים והאינטרסנטים שזמזמו ברקע הבחירה של ג'קי מצא, קודמו של יהודה נסרדישי בתפקיד.
אולם תוך כדי תהליך הבחירה, שטייניץ מקדם במקביל מועמד משלו - יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר משה טרי. אף שטרי אינו עומד בתנאי הסף, מטיל השר דופי בשיקולי ועדת האיתור. זו מבהירה לשר ששקלה היטב את כל השיקולים והיא עומדת מאחורי אשר. השר, בתגובה, יוזם שינוי בתנאי הסף כדי להכשיר את טרי.
אשר עתר לבג"ץ באמצעות עו"ד ארנה לין. הוא מבקש להורות לשטייניץ להביא לממשלה את מינויו, ולא לאפשר לו לשנות את תנאי הסף כי לא משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק. כעת ממתינים הצדדים להכרעת בג"ץ, בהרכב השופטים אליעזר ריבלין, אליקים רובינשטיין ועוזי פוגלמן.
הדילמה לא פשוטה: ועדת איתור היא גוף ממליץ, ולכאורה מותר לשר לא לקבל את ההמלצה. מנגד, הוא צריך נימוקים חזקים ביותר כדי לסרב, ולא בטוח שיש לו כאלה. שטייניץ התייצב בעצמו לפני השופטים כדי לנמק את עמדתו. בעבר התבטא בחריפות נגד בג"ץ וכינה "הפקרות" את פסיקת שופטיו שביטלה את הפרטת בתי הסוהר. מעניין אם הפעם, להבדיל, יכבד פסק דין שמנוגד לעמדתו.
מבקר המדינה
הכנסת תעדיף גרסה סולידית יותר
מיכה לינדנשטראוס אמנם יסיים את תפקידו כמבקר המדינה רק ביולי, אך כבר ברור כי חולל מהפכה בתפיסת תפקיד המבקר. עם כניסתו לתפקיד הצהיר על כוונה כזו: "ביקורת בזמן אמת; פרסום שמות מבוקרים; הטלת אחריות אישית ודרישה למסקנות אישיות". העיקרון האחרון מתמצה באמירה: "לא הש"ג אשם, אלא מי שנמצא בראש הפירמידה".
ואכן לינדנשטראוס כיוון הכי גבוה. הפלת ראש הממשלה אהוד אולמרט נזקפת בעיקר לזכותו או לחובתו, תלוי את מי שואלים. בכל מקרה, לא היה מבקר מדינה בישראל ש"הפציץ" ראש ממשלה בכמות כזו של דו"חות, שחלקם עשו את דרכם ליועץ המשפטי לממשלה ותורגמו לכתב אישום.
לינדנשטראוס לא החמיץ אף אירוע או כותרת כדי לעשות מהם דו"ח: נסיעות שרים לחו"ל, מסמך הרפז, מינוי גלנט, השריפה בכרמל ועוד. כותרות על החומרה הצפויה משוחררות כתרועת החצוצרות המקדמת את הדו"ח עצמו. יוקרתו הציבורית של המבקר הרקיעה שחקים - כלוחם ללא חת בשחיתות וכמי שקשוב לרחשי לבו של הציבור, ובמיוחד של התקשורת. לא עוד דו"חות ארוכים ומשמימים שנידונו לתהום הנשייה, אלא דו"חות מהירים ואקטואליים שמתיזים את ראשי הבכירים ביותר.
המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית. עדיין לא ברור מיהם המועמדים המועדפים על ידי הפוליטיקאים, אבל לא מעט שופטים מכהנים ובדימוס כבר הביעו עניין בתפקיד שמתפנה ביולי, ובהם אילה פרוקצ'יה, משה גל, ורדה אלשיך, בלהה גילאור ויהודה זפט.
אלשיך, שכבר החליפה פעם את לינדנשטראוס כראש נציגות השופטים, היא המודל הקרוב ביותר לסגנון המוחצן של המבקר היוצא. כל האחרים ימתנו, ירגיעו ויורידו פרופיל.
ההערכה היא ש"רכבת שדים" מסוגו של לינדנשטראוס הספיקה לפוליטיקאים והם ירצו קצת מנוחה בדמות מבקר סולידי יותר, אטי יותר, להוט פחות ובעיקר תקשורתי פחות.
משרד המשפטים
אברבנאל וניצן ככל הנראה יחליפו כיסאות
המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו"ד שי ניצן, פורש מתפקידו. ניצן הפך לשנוא נפשם של המתנחלים בגלל אכיפה נוקשה מדי לטעמם של החוק בשטחים, שבהם שלטון החוק גמיש יותר ונחוש פחות. במקביל פורש פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל. ההערכה במערכת היא שהשניים פשוט יחליפו ביניהם תפקידים. לתפקיד פרקליטת המחוז תציג מועמדות גם מספר שתיים של אברבנאל, עו"ד נורית ליטמן.
גם עו"ד רחל שיבר, פרקליטת מחוז מרכז, פורשת בפברואר. המועמדת להחליפה היא עו"ד רונית עמיאל, התובעת שהצליחה להביא להרשעתו של נשיא המדינה משה קצב. עו"ד שיבר תמכה בזמנו בהגשת כתב אישום נגד אריאל שרון בפרשת האי היווני, ועמדתה זו סייעה לה לקבל את התפקיד. אם עמיאל תזכה במכרז, יהיה זה בהחלט גמול על הישגה בפרשת קצב.
תיק קצב הועבר לעמיאל מפרקליטות מחוז ירושלים, שם נקרע בין הדעות הסותרות. מצד אחד, סברה עו"ד אירית באומהורן, פרקליטה בכירה במחוז, שיש להאשים את הנשיא באונס. לעומתה, סבר פרקליט המחוז אברבנאל שאין טעם להגיש את התיק ואין סיכוי להרשעה. אם אברבנאל יביא עמו את הגישה הזהירה והרחימאית הזו - יתקבל בברכה בידי פורעי הימין כמחליפו של שי ניצן כמשנה לתפקידים מיוחדים.
