אנחנו לוחשים, הכסף מדבר במגפון

הנה כמה עובדות לעיונכם: ל־400 האמריקאים העשירים ביותר יש יותר כסף מאשר ל־50% מכל אזרחי ארה"ב גם יחד. בין 1979 ל־2007 זינקו המשכורות של 1% מהאוכלוסייה האמריקאית בשיעור של 274%, בעוד שמשכורותיו של מעמד הביניים טיפסו באותה העת ב־40% בלבד. כמו כן, לפי מדדים שפורסמו לאחרונה, אחד מכל שלושה אמריקאים - כ־100 מיליון בני אדם - סובלים מעוני או נמצאים על הסף לסבול מעוני בזמן הקרוב.

עובדות אלו מכות בתדהמה, ותנועת "לכבוש את וול סטריט" הביאה אותן לקדמת תודעת הציבור. במאמר זה ננסה להסביר מדוע חוסר השוויון הזה מדאיג כל כך.

נתחיל בלציין את המובן מאליו: אי־שוויון כשלעצמו אינו תמיד שגוי מבחינה מוסרית. יש מצבים של חוסר שוויון שהם בלתי נמנעים ואף רצויים. בלתי אפשרי לדמיין עולם שבו לא קיימים הבדלים בין בני האדם - אנו שונים זה מזה בכל כך הרבה תחומים. אלה עובדים קשה יותר, ההם ניחנו ביותר כישרונות ואחרים מרגישים יותר בנוח ליטול סיכונים. לפיכך השאלה שצריכה להישאל היא מהן הצורות של חוסר השוויון שראויות לדחייה מוסרית.

מחאת וול סטריט. מי שנולד עני, יישאר עני צילום: איי פי

פערים כלכליים עמוקים אינם תואמים לערכים של מתן הזדמנויות שווה ואמיתי וניידות חברתית לכולם. אך בארה"ב זוכה הרעיון של מתן הזדמנויות שווה לכולם בתמיכה ציבורית רחבה. למעשה מדובר בלבו של החלום האמריקאי. אולם בארה"ב כיום הניידות החברתית נמוכה בהרבה משהיתה רק דור אחד קודם לכן. תנאי הלידה שלך הפכו לגורם ניבוי בסיכויים שתקבל להצליח בחיים: ילדים להורים עניים נוטים להישאר עניים, וילדים למשפחות אמידות נוטים להישאר עשירים. רק לשם השוואה, במדינות אחרות דווקא צמחה הניידות החברתית, כמו למשל בקנדה, בצרפת, בגרמניה ובמדינות סקנדינביה.

אנו דואגים מההשלכות הכלליות של פערי השכר וההון העצומים, אך את תשומת הלב המיוחדת אנו רוצים להקדיש להשלכות הפוליטיות של התופעה. בדמוקרטיה, אזרחות שווה היא תנאי בסיסי: כל אזרח מחזיק בזכות הצבעה אחת. אך כשהכסף הופך לדיבור, התאגידים הופכים לבני אדם והפוליטיקאים מסתמכים על תרומות כדי להיכנס למוסדות השלטון - האחוז האחד מדבר במגפונים בשעה שכל האחרים, אנחנו, לוחשים. קולם של 99 האחוזים יישמע רק כשנתאסף במאמץ משותף להשמיעו.

לבסוף, התהום הפעורה בין האחוז האחד ל־99 האחוזים האחרים היא לא תוצאה של תהליך הוגן, שבמסגרתו החוקים והשליטים של המשחק אחראים באופן שווה לאינטרסים של כל בני האדם. חוסר השוויון הקיים כיום בחברה האמריקאית הנו תוצאה של חוקים ומוסדות שדואגים לצורכיהם של העשירים בשעה שהם מזניחים את צורכיהם של הרוב העצום שאינו נמנה עמם. נטל המס על עשירי ארה"ב צנח לשפל של כמה עשורים. לוביסטים מטעם התאגידים מחזיקים בהשפעה מסיבית על חוקי המשחק, והעשירים משפיעים באופן לא פרופורציונלי על המשחק הפוליטי וזוכים בעמדות השפעה בו.

התוצאה? חברה המפולגת בידי היעדר הזדמנויות, מעמד אזרחי לא־שוויוני וחוסר הגינות שיטתית. הציווי הדמוקרטי בא ליצור חברה שבה לכל אזרח יש זכות ליצור לעצמו חיים הגונים, לפתח את כישרונותיו ולהשמיע את קולו בעת קבלת החלטות פוליטיות. השאיפה ליצור חברה כזו אינה נובעת מקנאה או מרצון להצית מלחמת מעמדות, אלא מושרשת באידיאלים שבבסיס החלומות שיצרו את האומה שלנו ושל אומות דמוקרטיות בכל מקום אחר בעולם.

לכבוש את העתיד - סדרת מאמרים מה–Boston Review, מיוחד לכלכליסט.

הכותבים הם פרופסורית לפילוסופיה פוליטית באונ' סטנפורד ופרופסור לפוליטיקה ציבורית באונ' ברקלי