אירופה של העתיד
האם יהיה נועז מדי מצדי לחזות שלאיחוד האירופי יהיה משרד אוצר משותף? ההתפתחויות האחרונות מוכיחות שכדי לשמור על אירופה צומחת ומשפיעה, חייבים להגביר את האינטגרציה בין מדינות האיחוד וליצור לו מסגרת מוסדית חדשה
בכל פעם שאנשים מנסים להצדיק את האינטגרציה בין מדינות אירופה, הם תמיד מתפתים להסתכל אל העבר ולהדגיש כיצד אירופה גירשה מתוכה את רוחות המלחמה. ואכן, האינטגרציה העניקה לעולם את תקופת השלום והצמיחה הארוכה ביותר שאירופה ידעה זה מאות רבות של שנים.
נקודת מבט זו, נכונה ככל שתהיה, גם לוקה בחסר. בראייה שצופה פני עתיד, יש היום לא פחות סיבות לשאוף ל"איחוד מלוכד מאי פעם" מאשר היו ב־1945.
לפני 65 שנה, לאירופה היה רק מודל אחד של שוק משותף ללמוד ממנו: ארה"ב. אולם היום אירופה מתמודדת עם כלכלה גלובלית חדשה, שמשתנה תדירות בהשפעת הגלובליזציה והכלכלות המתעוררות באסיה ובאמריקה הלטינית, עולם שבו כלכלות שנהנות מיתרון הגודל ורשתות חדשניות מקבלות משקל כבד מאי פעם. עד 2016 - כלומר, בקרוב מאוד - קרוב לוודאי שהתמ"ג של גוש היורו במונחים של שווי כוח הקנייה יהיה נמוך מזה של סין. גודלן של כלכלות סין והודו יחד עשוי להיות כפול מזה של גוש היורו. בטווח הארוך אף יותר, התמ"ג המשותף של מדינות ה־G7 יתגמד לעומת זה של השווקים המתעוררים שצומחים במהירות אדירה.
נוף גיאו־פוליטי חדש
לאור כל אלה, אירופה ניצבת מול נוף גיאו־פוליטי חדש ששווקים מתעוררים אלה מחוללים בו שינויים אדירים. אינטגרציה - הן כלכלית והן פוליטית - היא תהליך הכרחי אם רוצים לשמור על הצמיחה ועל ההשפעה של אירופה.
בדומה ליחידים שחיים בתוך חברה, גם מדינות גוש היורו הן עצמאיות ותלויות בו־זמנית: הן יכולות להשפיע זו על זו באופן שלילי וחיובי כאחד, ולכן, כדי שגוש היורו ינוהל בצורה מיטבית, גם המדינות החברות וגם מוסדות האיחוד האירופי צריכים למלא אחר התחייבויותיהם.
בראש ובראשונה, כל מדינה בגוש היורו צריכה להשליט סדר בענייניה. משמעות הדבר היא שהממשלות צריכות לגבש מדיניות כלכלית אחראית, ובמקביל הנציבות האירופית והמדינות החברות צריכות לפקח יחד, בהחמרה יתרה, על יישום החלטות אלו - לא רק על המדיניות הפיסקאלית, אלא גם על הצעדים שמשפיעים על כל היבטי הכלכלה.
בחברה אנושית, שלטונות החוק יכולים לחייב את האזרח לציית לחוקים. בגוש היורו - עד ההחלטה שהתקבלה באחרונה בפסגת מנהיגי המדינות - הפיקוח והסנקציות על היו תלויים בנכונותן של המדינות שהפרו את החוק להתחיל לציית לו.
אבל מה כבר אפשר לעשות כאשר מדינה החברה בגוש היורו לא עומדת בהתחייבויותיה? במקרה של מדינה שמאבדת את הגישה לשווקים, הגיוני להעביר לה סיוע בתנאים מחמירים - למדינות מגיע לקבל הזדמנות לתקן את המצב בעצמן ולהשיב את היציבות. אולם לגישה זו יש גבולות ברורים, ולכן כעת מנסים לגבש מה שמכונה "שלב שני" עבור מדינות שכשלו שוב ושוב במימוש היעדים שקבעו לעצמן. במהלך יישום שלב שני זה, מוסדות גוש היורו ישחקו תפקיד הרבה יותר גדול וסמכותי בניסוח המדיניות התקציבית של המדינות.
שלב זה מתרחק מעט מהמסגרת המוסדית המקורית, שמותירה את כל ההחלטות בידי המדינה מוכת החוב. במקום זאת, השלב השני יאפשר למוסדות האיחוד האירופי לנקוט פעולה ישירה, ובמקרים מסוימים אף יחייב אותן לעשות כך. כדי להטמיע את הרעיון הזה חייבים להתחיל להתרגל גם לקונספט חדש של ריבונות, בייחוד לאור התלות ההדדית המורכבת שקיימת בין מדינות גוש היורו. אולם בסופו של דבר, יישום שינויים אלה יפעל לטובת כל אזרחי המדינות החברות.
אני משוכנע לחלוטין שבאירופה של העתיד תהיה מסגרת מוסדית מסוג חדש. כיצד היא תיראה? האם יהיה נועז מדי מצדי לצפות שביום מן הימים יהיה לאיחוד האירופי משרד אוצר משותף?
משרד האוצר העתידי של אירופה יוודא שמתקיים פיקוח על יישום המדיניות הפיסקאלית והתחרותיות, ובמידת הצורך גם יאכוף את "השלב השני". יתרה מכך, הוא יוציא לפועל את האחריות המינהלתית הרגילה בכל הנוגע לפיקוח ורגולציה על הסקטור הפיננסי של האיחוד האירופי. בנוסף, המשרד ייצג את את גוש היורו במוסדות פיננסיים בינלאומיים.
האירועים האחרונים רק חיזקו את הטיעונים בעד גישה זו. מנהיגי אירופה דנים בשינוי אמנה שיאפשר ממשל חזק יותר ברמת האיחוד האירופי, ואזרחי מדינות גוש היורו קוראים בעצם לפיקוח הדוק יותר על המגזר הפיננסי. כמו כן, אני יודע שהשותפים שלנו ב־G20 מצפים שאירופה תספק פתרונות למצב כגוף אחד ולא כמדינות נפרדות, ולכן נראה יותר ויותר שהצעד הנועז יהיה דווקא לא לשקול הקמת משרד אוצר אירופי בשלב כלשהו בעתיד.
ואולם, משרד אוצר אירופי יהיה רק מרכיב אחד במסגרת המוסדית העתידית של אירופה. מאחר שחלק מהאלמנטים הריבוניים יהפכו להיות משותפים, הגיוני לשער שהמועצה האירופית אולי תהפוך לסנאט אירופי, והפרלמנט האירופי יהפוך לבית התחתון. באופן דומה, המועצה האירופית תוכל להפוך לרשות המבצעת, ובית המשפט האירופי לצדק יהפוך לרשות המחוקקת. בנוסף, לאור ההיסטוריה הארוכה והגאה של מדינות אירופה, אין לי ספק ש"עקרון המשניות" ישחק תפקיד גדול באירופה העתידית - גדול בהרבה מזה שמתקיים במודלים הפדרליים הנוכחיים.
להושיט את היד רחוק יותר
אלה רק דעותיי האישיות כאזרח אירופי. העתיד של אירופה נמצא בידיהן של הדמוקרטיות, בידיהם של העמים האירופיים. האזרחים יחליטו מה יהיה הכיוון שבו תצעד אירופה. הם בעלי הדעה.
בתור אזרחי אירופה, אנחנו חשים הזדהות עמוקה עם המדינה, עם המסורת ועם ההיסטוריה שלנו. אלה הם השורשים האירופיים. אבל אנחנו צריכים גם להושיט את ידנו רחוק יותר, ולכן, היום אסור לנו להביט לאחור. עלינו להביט קדימה, אל עבר הזדמנויות להשתפרות קולקטיבית, ואל הפוטנציאל שיש לכל מדינה להיות חזקה ומשגשגת יותר בתוך איחוד שמתפקד כהלכה.
הכותב היה נשיא הבנק המרכזי האירופי (2003–2011). כיום הוא מכהן כחבר מועצת המנהלים בבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS). פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"
