אם אין אני לי, OECD לי
זחיחות כמו זו ששרתה על שר האוצר אתמול לא נראתה בירושלים כבר הרבה זמן
זחיחות כמו זו שירדה אתמול על שר האוצר לא נראתה בירושלים כבר הרבה זמן. "אנחנו גאים לקבל דו"ח מקיף על כלכלת ישראל", הצהיר שטייניץ בפתח מסיבת העיתונאים עם משלחת ה־OECD, "הדו"ח משבח את התמודדותה של ישראל עם המשבר הגלובלי ואת המדיניות הפיסקאלית והמוניטרית בתקופת המשבר. דו"ח ה־OECD מזהיר מפני פתיחה כלשהי של המסגרת התקציבית ב־2012. אני הולך לשלוח עותק שלו לשר הביטחון אהוד ברק, ואני בטוח שהוא ימצא בו עניין".
לזכותו של שטייניץ ייאמר שאת השיטה של שימוש בגורמים חיצוניים כדי לקדם רעיונות מבית לא הוא המציא. יותר מ־25 שנים עושה משרד האוצר שימוש בשיטה זו.
השיטה עצמה גאונית בפשטותה, ומדהים לראות כיצד למרות השימוש החוזר שנעשה בה, היא מצליחה כל פעם לעבוד מחדש. גורם פוליטי, במקרה שלנו שר מרכזי ששולט על הנתח הגדול ביותר בתקציב, לא מקבל את דעתנו? אין בעיה, נשלח את עמדתנו מעבר לים, וכאשר היא תחזור כעמדה של גוף בינלאומי חשוב, נראה אותו ממשיך להתנגד.
במילים פשוטות: הקטעים הכלכליים בסקירת ה־OECD משקפים במידה רבה את הדברים ששמעו מחבריה מאנשי האוצר ומבנק ישראל. לכן כלל לא בטוח שברק ימצא בהם עניין. דברים אלה נכונים בעיקר באותם נושאים שבהם יכולת השכנוע של אנשי המקצוע בארץ אינה נתקלת בהתנגדות עזה מדי מצד אנשי ה־OECD. בנושאים שאיתם הגיעו האורחים מחו"ל עם משנה סדורה מראש, הסיפור כבר שונה לחלוטין. והדוגמה הטובה ביותר לכך היא דברי הביקורת שמשמיעים מחברי הסקירה כלפי מדיניות ההתערבות של נגיד בנק ישראל בשוק מטבע החוץ.
ויש גם קטעים בסקירה שהשר שטייניץ יעדיף לא לשלוח לאף אחד. כמו למשל, ההמלצה להוציא את אגף הפיקוח על שוק ההון ממשרד האוצר. קצת קשה לראות את שטייניץ שולח עותק מהמלצה זו לסטנלי פישר, שכבר שנים דורש לעשות זאת.
