על יוקר המחיה ותרבות
הגורם התרבותי הוא אחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה בארץ, אולי בגלל תחושת האשם שביציאה לבילוי המעוגנת עמוק בתרבותנו
12:03
11.12.11
למשתנה הריכוזיות, הנדון חדשות לבקרים בציבוריות הישראלית, מיוחסת השפעה משמעותית על יוקר המחיה המאמיר בשנים האחרונות בישראל. המערכת הפוליטית בארץ מנסה להתמודד בריכוזיות באמצעים רגולטוריים שונים, שכראה יגיעו למיצוי בשנים הקרובות בצורה כזו או אחרת.
אולם נראה כי לנטל המוטל על מעמד הביניים ועל הישראלי הממוצע יש גורם נוסף, קשה הרבה יותר לטיפול ולשינוי באמצעים רגולטוריים כאלה או אחרים. אני מדבר על גורם התרבות.
למטייל הישראלי במדינות אחרות בעולם, כולל המפותחות שביניהן, קשה שלא להתרשם מפער המחירים העמוק במחירי מזון, לינה ועוד כהנה וכהנה מרכיבי נופש בחו"ל לעומת המחירים בארץ. רבות נכתב על הישראלי המעדיף את הנופש בטורקיה או ביוון על פני הנופש באילת או במקומות בילוי אחרים בארץ. פערים של מאות אחוזים מתקיימים גם בהשוואה בין ישראל למדינות המפותחות ביותר במחירי כוס הקפה הבסיסית, ארוחות הבוקר והצהריים והשהייה בבית המלון למשל.
למשתנה הריכוזיות קשה ביותר להסביר פערים אלו, שכן בתחום התיירות והאירוח משופעת ישראל במקומות בילוי שונים ומגוונים והתחרות ביניהם משמעותית ביותר.
מדוע אם כן נדרש הישראלי ומוכן הישראלי לשלם 2.5 דולר על ספל קפה, כשבמדינות אירופה ובארה"ב ניתן לרוכשו בדולר או ביורו אחד בלבד? פערים דומים מתקיימים גם במחירי שהייה לילית בבתי מלון מרמה דומה בארץ ובחו"ל.
ההסבר נעוץ לדעתי בגורם התרבותי. אולי בגלל תחושת האשם שביציאה לבילוי, המעוגנת עמוק בתרבותנו והקרובה לאתוס הפוטסטנטי של העבודה, היות העבודה מקור בלבדי למימוש עצמי ולשירות האלוהים, מוכן הישראלי להעניש עצמו על כך שהעז לחרוג מחיי היומיום ורחמנא ליצנן, לבלות? מובן שהסבר זה תקף לחלקים החלשים יותר באוכלוסיה, שכן ה"מעושרים" אינם סובלים כלל ועיקר מתחושות אשם כלשהן בהקשר זה.
לגורם התרבותי היה לעניות דעתי חלק משמעותי, מעבר לגורמים ידועים וקלים יותר לטיפול רגולטורי כלשהו, בגרימת שני המשברים העולמיים האחרונים, זה של 2008 בארה"ב וזה של 2011, שהחל ביוון. בארה"ב הייתה זו תרבות הנהנתנות ותאוות הבצע, ביוון הייתה זו תרבות הנהנתנות והעצלות – "הסייסטה" הידועה.
"בשביל לחיות צריך לשלם". מנטרה זו קשה ביותר להתמודדות שלטונית ורגולטורית, שכן מקורה אולי במסורת היהודית של סגפנות, הקרבה ובוז לבליינות ונהנתנות.
מסתבר שהשינויים התרבותיים שחלו בארץ בעשורים האחרונים, בכיוונים של קבלת הבליינות והנהנתנות כלגיטימיים יותר, עדיין אינם מוצאים ביטוי בחוסר נכונות לשלם יותר עבור שירותים שכאלה.
מהאמור לעיל עולה שאל לנו לשגות באשליות לפיהן התמודדות רגולטורית ראויה עם נושא הריכוזיות תביא ליוקר מחיה שפוי יותר בארץ. ליוקר המחיה גם שורשים תרבותיים עמוקים ביותר הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש, ועימם קשה ואולי אף בלתי אפשרי, לוועדות, לרגולטורים למיניהם ולמערכות שלטוניות ככלל, להתמודד.
פרופסור ברוך מבורך הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז האקדמי למשפט ועסקים, מנהל מדעי במכון המחקר "מאגר מוחות".
