• תפריט
דעות

עבודה כבר אינה פרנסה

הציבור הישראלי פחות מודאג יחסית לשנים עברו מהאפשרות שיאבד את עבודתו, אך הוא מודאג הרבה יותר מהאפשרות שבאמצעות עבודתו לא יוכל לקיים את משפחתו

ברוך מבורך, יצחק כ"ץ ואמיר הורקין 12:1308.12.11
ישראל של שנת 2011 הופכת למדינה צינית יותר ויותר בהתייחס לכוח העבודה השכיר שלה. נתונים אובייקטיביים, הידועים זה זמן מה, מקבלים תוקף נוסף ועצוב במדד החוסן החברתי הסובייקטיבי, שבוצע על ידי מכון המחקר "מאגר מוחות" בעבור הוועדה לחוסן חברתי, לקראת "כנס ישראל שדרות לחברה" 2011, שתוצאותיו יוצגו השבוע במכללת ספיר (בהיגוי קבוצת חוקרים בראשות פרופ' גדעון דורון ועו"ד פנינה אלקיס). ברמה האובייקטיבית מגלים נתוני המוסד לביטוח לאומי כי שיעור המשפחות העניות עם לפחות מפרנס אחד עמד בשנת 2010 על קרוב ל-51%, קרוב לשני אחוזים יותר בהשוואה לנתון של שנת 2009. 60% מהעניים בגילאים הרלבנטיים הם אנשים עובדים.

 

האוצר מצידו מתגאה בעובדה שרמת האבטלה במדינת ישראל נמצאת במגמת ירידה ושבניגוד למדינות אירופה וארה"ב ישראל "מככבת" עם רמה נמוכה אבסולוטית ויחסית של למטה מ-6%.

 

לצד הירידה המרשימה בנתוני האבטלה נרשמת בשנים האחרונות תופעה מדהימה ומדאיגה כאחת של עלייה במדד אי השיוויון, שהיה, תיאורטית לפחות, אמור לרדת במקביל או כתוצאה מהירידה באבטלה.

 

מסתבר כי להוויה המדאיגה המתפתחת בישראל מתלווה גם תודעה מקבילה התואמת אותה להפליא.

 

ברמה התודעתית נבדקו במדד החוסן החברתי סוגיות רלבנטיות ל"זכות לעבוד" ונמצאו הממצאים הבאים:

 

1. 74% מהמשיבים גילאי 25-54 (כוח העבודה העיקרי במשק) חוששים כי לא יוכלו לחסוך כסף לעתיד (עלייה משמעותית של 14% יחסית לאותו נתון בשנת 2010).

 

2. 61% מהמשיבים גילאי 25-54 חוששים כי לא יוכלו לפרנס את משפחתם בעתיד (עלייה משמעותית של 10% יחסית לאותו נתון בשנת 2010).

 

3. רק 25% מהשכירים סבורים כי רמת הביטחון התעסוקתי במקום עבודתם הנוכחי היא בינונית ולמטה מזה. נתון זה, שלא במפתיע, למול נתוני האבטלה

האובייקטיביים, ירד בארבעה אחוזים בהשוואה לרמתו בשנת 2010. למען ההשוואה, נתון זה עמד על 51% בשנת 2005.

 

מסתבר כי הציבור הישראלי הפנים את העובדה המצערת כי עבודה כשלעצמה אינה מבטיחה בישראל של 2011 יכולת קיום הוגנת, פרנסה סבירה למשפחה, ובוודאי שלא יכולת לחסוך כסף לעתיד. הוא אמנם פחות מודאג יחסית לשנים עברו מהאפשרות שיאבד את עבודתו, אך הוא מודאג הרבה יותר מהאפשרות שבאמצעות עבודתו לא יוכל לקיים את משפחתו ולחסוך לזקנתו ולימי צרה.

 

הליכת התודעה אחרי ההוויה התעסוקתית מחייבת להפסיק להתייחס לנתוני האבטלה והתעסוקה במשק כאל מטרה כלכלית עליונה, גם אם גופים בינלאומיים דוגמת ה-OECD עושים זאת, ולהעמיד על ראש סדר היום הציבורי את נתוני יכולת ההשתכרות והקיום הראויות, החיסכון והבטחת העתיד הפנסיוני כמטרות נעלות, שנתוני האבטלה והתעסוקה אינם אלא רק אמצעי אחד, לא הטוב ביותר מסתבר, לצורך מימושם.

 

ד"ר אמיר הורקין, פרופ' יצחק כ"ץ, פרופ' ברוך מבורך הם מנהלי מכון המחקר "מאגר מוחות"

 

 

 

ספר התקציב 2017-2018 - גרסת כלכליסט 

 

בטל שלח
    לכל התגובות