• תפריט
משפט

"משרד המשפטים עושה סיכול ממוקד לשירות הציבורי"

עו"ד אפי מיכאלי, מגיש העתירה שעצרה את הפרטת בתי הסוהר, מזהיר שכיום ההפרטה הפכה ל"אג'נדה פוליטית שהולכת ונחשפת", ומבטיח לעתור לבג"ץ

מארק שון 09:0708.12.11

הצעת החוק שתחייב צדדים לסכסוך משפטי לנהל את ההליך ביניהם במסגרת בוררות פרטית ממשיכה לעורר הדים במערכת המשפט. פאנל "כלכליסט" שבו השתתפו עורכי דין מארגונים ציבוריים בולטים, העלה לפני השטח את החשש הכבד מהפגיעה בציבור הפונים לבתי המשפט.

 

"מדובר בסיכול ממוקד של השירות הציבורי", אמר עו"ד אפי מיכאלי, שהוביל בבג"ץ את המאבק נגד הקמת בית הכלא הפרטי של לב לבייב, ומבטיח עתה לעתור לבג"ץ נגד החוק. מיכאלי, העומד בראש תחום הרגולציה וההפרטה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, טוען כי מדובר בשיא חדש בהתפרקות המדינה מאחריותה לאזרח: "פעם ההפרטה התמקדה ביעילות, עכשיו אני חושש שהיא הפכה לסוג של דת, אג'נדה פוליטית ברורה שהולכת ונחשפת".

 

עו"ד אפי מיכאלי עו"ד אפי מיכאלי צילום: אוראל כהן

"זו בעיה שגוף פרטי יפרש חקיקה"

 

בבסיס הצעת החוק סביר שעומדים גם שיקולים כלכליים. הבוררות החיצונית אמורה להיות ממומנת בחלקה באמצעות אגרות משפט, אותם כספים שמשלם הצד שיוזם את ההליך למערכת המשפט. נכון להיום, האגרות נכנסות לקופת המדינה (ולא מגיעות להנהלת ביהמ"ש), אך רוב הכסף חוזר לציבור. הסיבה: תקנות המקנות לשופט סמכות להשיב לתובע את האגרה ששילם, למעט סכום סמלי של 400 שקל, אם יגיע לפשרה לפני שלב ההוכחות. מנתונים שהציגה ביולי האחרון סגנית נשיאת בימ"ש השלום בת"א זהבה אגי עלה שכ־80% מהתיקים בתחום ביטוח ונזיקין מסתיימים כבר בשלב הזה. כלומר, ב־80% מהמקרים מוחזרת לרוב האגרה. על פי הנוסח הנוכחי של הצעת החוק, אגרות המשפט לא יוחזרו לציבור, וכתוצאה מכך הוא זה שיישא למעשה בעלויות.

 

פגיעה נוספת צפויה בשופטים וברשמים המטפלים כיום בתיקים שנחשבים כמועמדים לעבור לבוררות חיצונית במסגרת ההצעה. אם זו תתקבל והפיילוט המתוכנן בנושא לחמש שנים יצליח, יוכל האוצר לדרוש את הפסקת עבודתם של חלק גדול מהשופטים, ולהקפיא את העסקתם של מועמדים לתפקידי שפיטה כך יוכל לחסוך לפחות חלק מעלות העסקתם הכוללת המסתכמת בכ־135 מיליון שקל בכל שנה.

 

את משתתפי הפאנל הסוגיות הכלכליות פחות מדאיגות. הם הרבה יותר מוטרדים מההיבטים הציבוריים של היוזמה. עו"ד ורדית דמרי־מדר מעמותת ידיד, הפועלת להעצמת ומימוש זכויות של אוכלוסיות מוחלשות, סבורה שעיקר בעייתיות ההצעה נעוצה בפגיעה שלה בחלשים. "התיקון עוסק בתביעות של פחות מ־2.5 מיליון שקל, והמשמעות שלו היא בעצם אמירה ברורה של המדינה שלא תקצה זמן שיפוטי יקר, שעולה הון תועפות, לחלשים אלא רק לחברות גדולות. יש כאן אמירה מובלעת שיש תיקים שלא יחייבו בוררות, כמו קניין רוחני. אני לא מבינה למה לא לקבוע את הרף על 5 מיליון שקל?".

 

עו"ד אן סוצ'יו, נציגת האגודה לזכויות האזרח, מודאגת מסוגיה אחרת - השתחררות המדינה מאחריותה לגורל אזרחיה. "לביהמ"ש יש תפקיד ציבורי בפרשנות חקיקה. ברגע שמכניסים במקומו גוף פרטי זאת בעיה ממשית. בתי המשפט אמורים לקבוע נורמות - מה מוסרי, מי רשלן ומי אדם סביר" אומרת סוצ'יו, "משנות השבעים יש תת־תקצוב של מערכת המשפט, כולל בתי סוהר ומשטרה. אבל מה לעשות שזכויות אדם עולות כסף?".

 

אן סוצ'יו אן סוצ'יו צילום: אוראל כהן

גם מי שמתנגד למהלך לא יכול להתעלם מבעיית העומס האדירה שקיימת כבר שנים במערכת המשפט, ועמה מבקשת להתמודד הצעת החוק. במסגרת דיון שהתקיים בוועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת הסביר שר המשפטים יעקב נאמן כי "כחצי מיליון תיקים נמצאים על המדפים במזכירויות בתי המשפט, ולא מגיעים לדוכני השופטים. רוב התיקים שייכים לאנשים מהשכבות החלשות באוכלוסייה, שתובעים כסף מחברת ביטוח או מאדם שגרם להם נזק, והתיק תקוע שנים".

 

השאלה היא כיצד משחררים את הפקק ומווסתים את העומס, והאם הפתרון הוא הוצאת תיקים לעו"ד פרטיים או תיקצוב נוסף למערכת המשפט - בכך תמך דו"ח של ועדה משותפת ללשכת עוה"ד והנהלת בתי המשפט, שהוגש בשבוע שעבר לנשיאת ביהמ"ש העליון דורית ביניש. הדו"ח הצביע על מחסור חמור בשופטים בישראל, בהשוואה למספרם במדינות אחרות.

 

סוצ'יו מסכימה עם מסקנות הדו"ח: "יש כשל לוגי בכל מהלך בוררות החובה. אם יש עומס על מערכת המשפט, צריך להוסיף תקנים של שופטים. לא מדובר בדו"ח יחיד, והדו"חות שמתפרסמים מעת לעת מראים שהנטל על שופטים גדל פי שלושה בשנים האחרונות". עם זאת, הנתונים מדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מעלים תמונה אחרת - הדו"ח מעלה שההשקעה במערכת המשפט זינקה. תקציב הנהלת ביהמ"ש עלה מ־697 מיליון שקל ל־2,600 עובדים בשנת 2000, לכ־1.3 מיליארד שקל ל־4,421 עובדים שצפויים להיות מועסקים במערכת ב־2012. לפי נתוני הנהלת בית המשפט, בזמן שבשנים 2002–2009 הוספו כמעט 100 שופטים למערכת המשפט, יעילות השופטים דווקא ירדה, ומספר התיקים שסגר בממוצע כל שופט פחת.

 

"פונקציות מסוימות רק המדינה יכולה להפעיל"

 

הדוברים בפאנל לא יכלו שלא לערוך השוואה בין ההפרטה העולה מהצעת החוק לניסיון שנעשה להפרטת בתי הסוהר. לאחר שהכנסת אישרה את הקמת בית הכלא הפרטי על ידי אפריקה ישראל ומנרב הנדסה ב־2004, עצר הרכב מורחב של ביהמ"ש העליון את ההקמה (ובכך את הפרטת בתי הסוהר) בנובמבר 2009. ביניש פסקה כי הקמת בית הכלא מהווה "פגיעה קשה וחמורה בזכויות האדם הבסיסיות".

 

לדברי סוצ'יו, "במקרה של בתי הסוהר נאמר בפירוש על ידי השופטת עדנה ארבל שסמכויות הכליאה הן כמו הסמכות לקיים צבא, משטרה ובתי משפט. יש פה השוואה של סמכויות הכליאה לסמכויות הליבה האחרות של המדינה. נפסק בפירוש שפונקציות מסוימות רק המדינה יכולה להפעיל, ושהעברתן לגורם פרטי פוגעת בהצדקה העומדת בבסיס הפעלת הסמכות".

 

עם זאת, השוואה להפרטת בתי הסוהר נשללה על ידי המשנה ליועמ"ש אורית קורן, בדיון על הצעת החוק שנערך בוועדת החוקה של הכנסת בספטמבר. "כשקוראים את פסק הדין ברור שהוא מתייחס לנושא הספציפי של הקמת בית סוהר פרטי עם כל המורכבות שקשורה בו", אמרה קורן. "השופטים הבהירו שהכרעתם לא נוגעת לסוגים אחרים של הפרטות, וציינו למשל אפשרות למסור תביעות פליליות לעורכי דין פרטיים, נושא שכבר נתקבל בפסיקה קודמת. כשמסתכלים על הרציונלים של פסה"ד, נראה שיש מרחק גדול בין הפרטה של בית סוהר פרטי למתווה המוצע למסירת תיקים לבוררות חובה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x