מה יכול להציל את היורו?

בדיוק כשהיה נדמה שהעניינים לא יכולים להיות גרועים יותר, הם הפכו להיות כאלה. אפילו חלק מהמדינות ה"אחראיות" יותר בגוש היורו ניצבות כיום בפני תשואות גבוהות על האג"ח הממשלתיות שלהן. כלכלנים משני צדי האוקיינוס האטלנטי כבר לא דנים בשאלה האם היורו ישרוד, אלא מנסים לבדוק כיצד ניתן למזער את הנזק שייגרם בעקבות קריסתו.

זה מתחיל להיות יותר ויותר ניכר שחרף מחויבותם למטבע המשותף שלהם, מנהיגי אירופה לא באמת מצליחים לתפוס מה צריך לעשות כדי להבטיח את הישרדותו של היורו. כשהמטבע האירופי המשותף נוסד לפני כעשור, התפיסה השלטת היתה שכל מה שצריך זה משמעת פיסקאלית - אסור שהגירעון התקציבי או יחס החוב־תוצר של אף מדינה בגוש היורו יהיה גבוה מדי. אך זה היה בעידן אחר, כשלמדינות כמו ספרד ואירלנד היו עודפים תקציביים וחובות נמוכים. היום יש להן גירעונות תקציביים וחובות גבוהים. זה כנראה מה שמביא את מנהיגי אירופה לומר שהגירעונות הם הגורם המסוכן שיש לעקוב אחריו.

ההבדל בין גירעון טוב לרע

לאור זאת, קשה להבין כיצד דווקא ארה"ב חזרה להיות ארץ המקלט של המשקיעים, לאור הגירעונות הגדולים והחוב האימתני שלה. איך יכול האיחוד האירופי להבדיל בין גירעון "טוב" - כזה שנוצר בעקבות השקעות ממשלתיות ביצירת אווירה חיובית לעסקים ולמשיכת השקעות - לבין גירעון "רע"? כדי למנוע התפשטות של גירעון "רע" בין מדינות אירופה, יש להשתמש בכלים אחרים מאלה שהציעו דוקטרינות הניאו־ליברליזם ומדיניות השוק האחיד שהיו אופנתיות עם ייסודו של גוש היורו.

החיפוש אחר התשובה המושלמת הוא תופעה המאפיינת כל משבר כלכלי בעולם, אך יש חוט המקשר בין רוב התשובות: מגזרים פיננסיים פעלו באופן שגוי וכשלו בהערכה נכונה של סיכוני האשראי וניהול הסיכונים כפי שהיה מצופה מהם.

חייבים לפתור את הבעיות במסגרת האיחוד

עד כמה שיהיה הדבר נכון במקרה של אירופה, חייבים לזכור שכאן מטבע היורו הקשה על הממשלות השונות לפעול מלכתחילה. ואין הכוונה לכך שהיורו לקח מאירופה שני כלים מרכזיים לוויסות הכלכלה - ריבית ושער חליפין - או שהבנק האירופי המרכזי נוצר כדי להתמקד באינפלציה, בשעה שהאתגרים הבוערים של היבשת הם דווקא תעסוקה, צמיחה ויציבות. בעיה אחת שהוא יצר נגרמה דווקא בגלל חופש התעסוקה הנהוג בו: למה שצעירים מאירלנד ישלמו במסים שלהם את הטעויות של הוריהם, בזמן שהם יכולים פשוט לעבור לעבוד במדינה אחרת ביבשת ולהימלט מכך?

אולם, אפילו אם מדינות צפון אירופה צודקות בטענתן שגוש היורו יפעל היטב רק אם תיכפה על חברותיו משמעת תקציבית נוקשה, הדבר בסך הכל יקנה מראית עין של מוסריות. זה בסדר לנטור טינה למדינות דרום אירופה על התנהלות כלכלית עיוורת, אך כל ניסיון לפתור את הבעיות האלה חייב להתבצע במסגרת גוש היורו.

הקיצוצים הנפוצים במגזר הציבורי ברחבי העולם היום לא יפתרו את בעיית ההזנחה התקציבית של אתמול, והם רק ידחפו את המדינות למיתון עמוק יותר. מנהיגי אירופה יודעים זאת, והם גם יודעים שהדבר הנחוץ ביותר כרגע הוא צמיחה. אולם במקום להתמודד עם הבעיות של היום ולמצוא נוסחה לצמיחה, הם מעדיפים לקונן על מה שהיה צריך להיעשות ולא נעשה. גישה זו לא תפתור את בעיותיה של אירופה - ולא תציל את מטבע היורו.

הכותב הוא זוכה פרס נובל בכלכלה ומרצה באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"