הסיכונים בהתקשרות עם קבלן כוח אדם

סוגיית העסקת עובדי קבלן וזכויותיהם עלתה בשבועות האחרונים לכותרות" ואף איימה לגרום להשבתה כללית של המשק. אבל מעבר לכך שלעובדי הקבלן אין כמעט זכויות, מעסיקים רבים אינם מודעים לסיכונים שהם נוטלים על עצמם כאשר הם מתקשרים עם קבלן כוח אדם.

נכון, קבלת שירותים מחברת כוח אדם היא פיתרון נוח וזמין, מסיבות רבות. מנהלי משאבי האנוש כבר יודעים - או צריכים לדעת - כי לפי החוק מדובר בפתרון זמני, וכי עובד כוח אדם שנמצא בחברה יותר מתשעה חודשים, הופך להיות עובד ישיר של החברה (פרט לעובד מיחשוב).

אבל מעבר לכך, קיימים סיכונים ובעיות בהתקשרות עם קבלן כוח אדם, שמקבלי השירות אינם מודעים להם תמיד.

ראשית, בהתאם לתיקונים האחרונים לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, חובת קבלת רישיון ועבודה על פי הנהלים הקבועים בחוק מוטלת כיום לא רק על קבלני כוח אדם, אלא גם על קבלני שמירה, אבטחה וניקיון.

בנוסף, מה-1 בינואר 2011 על מקבל השירות קיימת מכוח החוק חובה לוודא כי הגוף עימו הוא מתקשר הוא אכן בעל רישיון מתאים, אחרת עלולים לראות את מקבל השירות כעובר עבירה פלילית, לרבות הטלת אחריות פלילית על בעלי תפקידים בחברה.

כאשר חברה מתקשרת עם קבלן כוח אדם לשם קבלת שירותים, היא נושא תמיד בסיכון שבית הדין לעבודה יבחן את מהות העסקה ואת אופן ההתקשרות והעבודה של העובד הספציפי. זאת, כדי לקבוע מיהו המעסיק האמיתי. למעשה, קיים סיכון שבית הדין יקבע שהחברה היא מעסיק ישירה של העובד, ביחד קבלן כוח האדם או אפילו לבדה, ונושאת באחריות כלפיו.

גם כאשר החברה מקבלת השירות איננה בבחינת "מעסיקה", עדיין ייתכן שהיא תחוייב לשלם לעובד באופן ישיר תשלומים שונים.

על פי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, אם עובד קבלן כוח אדם פנה הן לקבלן והן למקבל השירות ("המעסיק בפועל") בתלונה כי לא קיבל שכר מינימום, והבעיה לא נפתרה, קיימת לעובד עילת תביעה ישירה כנגד המעסיק בפועל.

הרשמת קרן כהן מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קבעה החודש כי מסעדה שהשתמשה בשירותי כוח אדם, חייבת לשלם לעובד כוח האדם ישירות את שכרו. הסיבה: מנהלי המסעדה היו מודעים לכך שהעובד אינו מקבל מחברת כוח האדם את שכרו, ולמרות זאת העבירו לה את התשלומים המגיעים לחברה ולא טיפלה בנושא. בית הדין קבע כי בנסיבות אלו המדיניות המשפטית הראויה מחייבת הטלת אחריות ישירה על המסעדה.

פסק דין מוקדם יותר, של בית הדין בתל אביב שאותו נתנה השופטת סיגל דוידוב, חייב את בנק הפועלים בתשלום זכויות באופן ישיר לעובדת של קבלן ניקיון, בין היתר מטעמים של מדיניות שיפוטית: מחומר הראיות עלה כי חברת הניקיון הציעה לבנק, על מנת לזכות בעבודה, סכום שעל פניו אינו יכול להספיק לתשלום שכר מינימום וזכויות מכוח חוקי המגן לעובדים שעבדו בסניף הבנק. הסכמת הבנק היוותה עצימת עיניים מלראות את ההפרה הבוטה של חוקי המגן שהתרחשה מדי יום בחצריו.

מכאן נובע, כי מי שרוצה לקבל שירותים של חברת כוח אדם, לרבות שירותי ניקיון, שמירה ואבטחה, אינו יכול להסתפק בחתימה על חוזה סתמי עם נותן השירות. עליו לבדוק קודם להתקשרות כי הוא מתקשר עם קבלן בעל רישיון לפי חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם.

כמו כן, עליו לוודא כי התמורה שהוא משלם לקבלן הוגנת באופן שמאפשר לו לשלם לעובדיו את זכויותיהם במשפט העבודה, ומומלץ מאוד כי יקיים מנגנוני בקרה ופיקוח, כדי לוודא שזכויות העובדים משולמות - למשל, קבלת אישור רואה החשבון של נותן השירות כי זכויות העובדים משולמות, או בדיקה יזומה של תלושי השכר והתשלומים הניתנים לעובדים, באופן שוטף או מדגמי.

אם נודע למקבל השירות כי לעובד של חברת כוח אדם ישנה טענה כי זכויותיו אינן משולמות, הוא אינו יכול לעצום עיניים ולטמון ראשו בחול. כי אם הבעיה לא תיפתר, הטענות עשויות להגיע לפתחו של מקבל השירות, כמו גם התשלום.

הכותבת היא מייסדת ומנהל משרד עו"ד יעל דולב ושות', המתמחה בדיני עבודה