דרוש: מדד צדק חברתי
ממש כמו האינפלציה והאבטלה, יש לנסות ולכמת את מצבה של מדינת ישראל בהתייחס לצדק החברתי המתקיים בה, בתדירות חודשית
10:0618.11.11
העלאת נושאים חברתיים על סדר היום הציבורי מחייבת פיתוחו של מדד כמותי, המאפשר מעקב עתי, קביעת יעדים ואחריות מיניסטריאלית להשגתם.
לפי יעדים). אי אפשר להסתפק במגוון ססמאות כלליות ובלתי מחייבות, ויש לדרוש מקובעי המדיניות של מדינת ישראל עמידה ביעדים מוגדרים ושיפור מוכח על פני ציר הזמן.
אחד הלקחים שצריכים להילמד מהמאבק החברתי האחרון הוא כי "כל שניתן לכמת ניתן לנהל, וכל שלא ניתן לכמת לא ניתן לנהל" (משפט מפתח בגישת הניהול
ממש כמו האינפלציה והאבטלה, הנמדדות כמותית והמדווחות לציבור אחת לחודש, יש לנסות ולכמת את מצבה של מדינת ישראל בהתייחס לצדק החברתי המתקיים בה, בתדירות חודשית.
לכאורה ניתן לומר כי מדד הצדק החברתי המיטבי הוא מקדם הג'יני, הנשען על עקומת לורנץ, שבצירה האופקי עשירוני משפחות ובצירה האנכי עשירוני הכנסה פנויה, עושר או נתוני מצב כלכלי שונים. אלא שבניגוד לנתוני האינפלציה והאבטלה, נתוני הג'יני מעורפלים ובלתי ברורים לציבור הרחב בשל התייחסותם לחלוקת שטחים על פני עקומת לורנץ. קשה להבין את משמעותו של מדד ג'יני של 0.39, שהוא מדד הג'יני הנוכחי, וזאת למרות שידוע שהקצוות של המדד הינם כדלהלן: 0 מייצג שוויון מוחלט ו-1 מייצג אי שוויון מוחלט.
מוצע לכן, על בסיס הנתונים הקיימים בארץ, להגדיר יעדים ולדווח לציבור אחת לחודש נתונים כמותיים המתייחסים ליחסיות ההכנסות בין העשירים לעניים.
הנתון הסטטיסטי הטוב ביותר הוא התחום הבין-רבעוני, שהוא הפער בין האחוזון ה-25 לאחוזון ה-75 של ההכנסה הפנויה, למשל. ניתן ועדיף אולי לחלק את הכנסתו הפנויה של האחוזון ה-75 בהכנסתו הפנויה של האחוזון ה-25.
בישראל נהוג, משום מה, לדווח על נתוני ההכנסה הממוצעת וזאת למרות שנתונים אלה מעוותים ומטעים, שכן ההכנסה הממוצעת היא בדרך כלל נתון הכנסה המאפיין את האחוזון ה-70 (העשירון השביעי!) ולא את אמצע ההתפלגות, שמאופיינת על ידי החציון, שהוא הנתון המדווח בדרך כלל במדינות מערביות מפותחות. זאת בשל היות עקומת התפלגות ההכנסה "מזדנבת" ימינה בגלל השפעתם של בעלי השכר הגבוה במיוחד עליה.
להצגת התחום הבין-רבעוני בצורתו הבסיסית, או תוך חלוקת נתוני האחוזון ה-75 באחוזון ה-50, שני יתרונות על פני הצגת נתוני ההכנסה הממוצעת כפשוטם: האחד - החזרת עקומת התפלגות ההכנסות לתצורת פעמון נורמאלי פחות או יותר בגלל ההתעלמות מ-25% נתוני ההכנסה העליונים על פניה. השני, מעבר מעולם נתונים מוחלט לעולם נתונים יחסי והרי כבר נאמר על זה ידי חכמים ממני שהכול יחסי.
הנתון הכמותי המוצע במאמר זה עדיף עשרות מונים על הצגה והתייחסות לנתוני האבטלה, שהאוצר כה מתגאה בהם. התעסוקה אמורה להיות לא יותר מאמצעי להשגת שוויוניות במשק ולא מטרה כלכלית כשלעצמה. מסתבר שבארצנו המופלאה מצויים נתוני האבטלה בקשר חיובי מוזר עם נתוני שוויוניות: אבטלה גבוהה – שוויוניות גבוהה, אבטלה נמוכה – שוויוניות נמוכה או אי שוויוניות גבוהה.
לא נותר אלא לקוות שבעתיד, ב-15 לכל חודש, תיערך מסיבת עיתונאים שבה יציג הסטטיסטיקאי הראשי את מדד הצדק החברתי החודשי. לתפארת מדינת ישראל האמיתית ולא המדומה.
פרופ' ברוך מבורך הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז האקדמי למשפט ולעסקים, ומנהל מדעי של מכון המחקר הבינתחומי "מאגר מוחות"
