חקלאות - זה לא פשוט

לא אחדש כלום אם אומר שלהיות חקלאי פירושו לעבוד קשה, להיות נתון לחסדי שמיים ו...להיות אופטימי. על אחת כמה וכמה זה קשה להיות חקלאי במדינת ישראל ועוד יותר קשה זה לעסוק בחקלאות בנגב. או אז, בנוסף לכל 'הצרות' שמניתי, צריך להוסיף את העבודה בשדות תחת מתקפות הטרור העזתי, ובנוסף, את ההתמודדות המכעיסה והמשפילה אל מול ממשלת ישראל ופקידיה, שפשוט מתעלמים ומתנכרים לצרכי החקלאים בנגב.

החקלאות מעבר להיותה "ציונות", היא גם עסק כלכלי לכל דבר ועניין. עברו הזמנים שבהם החקלאי היה קם בבוקר, מביט לשמיים ואז מחליט מה לזרוע באותו היום. כיום, על מנת לשרוד ולהמשיך ולהתקיים בשוק הקשה הזה, אנחנו, החקלאים, מנסים להתרכז בגידולים שמניבים יבולים טובים ומאפשרים הכנסה שניתן לחיות איתה בכבוד. הציבור אולי לא יודע ולא מודע לזה, שמספר החקלאים שמצליחים לעבד את השדות להרוויח כראוי, הוא מועט ביותר. השנים השחונות הפוקדות אותנו, גורמות להפסדים כבדים וכולנו מייחלים כבר ל'שבע השנים הטובות'.

יחד עם כל זאת אנחנו לא מרימים ידיים, לא נכנעים וממשיכים להתמודד. עם כולם, גם עם האוזניים והשכל הישר של פקידי הממשלה.

אחד הנושאים המתסיסים והמקוממים ביותר, הוא מחיר התוצרת שלנו כשהיא נמכרת לצרכנים. במקרה הטוב, שליש מהמחיר לצרכן הוא המחיר שמשולם לנו ולרוב גם פחות מזה. רבים מאיתנו פשוט לא מבינים, מדוע המתווכים שבדרך, אלה שנמצאים בינינו לבין הצרכן, מעמיסים שיעורי רווח על התוצרת שלנו, ברמות שלא היו מביישות רווחים שמפיקים ארגוני פשע – ולא מתוצרת חקלאית. מדוע ירק כלשהו שנקנה מאיתנו במחיר של 1 שקל לקילוגרם, נמכר לצרכן בשלושה, ארבעה, או חמישה שקלים?

במדינות מתוקנות בעולם, הממשלה מגבילה את שיעורי הרווח שניתן להפיק מתוצרת חקלאית. הדבר נעשה משני טעמים, האחד - שמחיר התוצרת הבסיסית לצרכן תהיה שווה לכל נפש והשני – מחיר הגיוני של ירקות ופירות גורם לעליית בצריכה של מוצרים בריאים ולעידוד וחיזוק התעשייה החקלאית.

אני לא מוצא כל סיבה שלא לנקוט בצעדים כאלה, גם בתנאי שוק חופשי, כפי שהוא מתנהל אצלנו. אין שום סיבה שבעלי ההון ימשיכו להתעשר על גבם של הצרכנים והחקלאים.

ענף החקלאות בישראל מעסיק עשרות אלפי עובדים, אזרחי מדינת ישראל וגם זרים. ממשלת ישראל והגופים הכפופים לה מודעים לחשיבותה של החקלאות, אך לא עושים דבר על מנת לעזור לה להתפתח ולהתחזק.

בימים אלה, אנו חקלאי הדרום, נאבקים ברשות המים ובממשלת ישראל על מנת שלא יסגרו את המים לנגב. המאבק הוא מאבק על הנגב כולו, חייבים להפנים אין חקלאות = אין נגב. בעבר, ממשלות ישראל לדורותיהן הבינו זאת, כיום מישהו כנראה מנסה להמציא את הגלגל מחדש. החקלאות לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של הממשלה, אם בכלל. כנראה שיש כאלה שחושבים שאפשר להמשיך ולרמוס את החקלאים, לפגוע בהכנסותיהם ולסגור להם את המים. הם רק לא מבינים שכל פגיעה בחקלאים, תתגלגל בסופו של דבר לצרכנים ותפגע בחוסנה האזרחי והכלכלי של מדינת ישראל.