$
דעות

פחות שוויון - יותר נשים עניות

דחיית גיל הזכאות לפנסיה תיאלץ נשים לפרוש בקצבה מוקטנת, או להמתין תקופה הולכת ומתארכת לפנסיה ללא כל מקור הכנסה. כל אלה יעצימו את תופעת העוני הרווחת ממילא בקרב נשים מבוגרות

נאוה פינצ'וק אלכסנדר 08:0404.11.11

כאשר הדיון בחלוקת המשאבים בחברה הישראלית עולה סוף סוף לראש סדר היום הציבורי, כדאי לתת את הדעת לתהליך שמוביל האוצר בימים אלה ממש לדחיית גיל הזכאות של נשים לפנסיה.

 

דחיית גיל הזכאות לפנסיה היא אחת מאבני היסוד ברפורמה הכוללת שהונהגה במערכת הפנסיה התעסוקתית בישראל

בשנים 1994- 2003, הצפויה להשפיע באופן מרחיק לכת על הרחבת אי-השוויון בין נשים וגברים.

 

במסגרת אותה רפורמה הולאמו קרנות הפנסיה הוותיקות שנקלעו לגירעונות אקטוארים, ועמיתיהן משלמים את מחיר ייצובן הכלכלי בפגיעה משמעותית בזכויות מובטחות. במקביל, האחריות להבטחת פנסיה תעסוקתית בעתיד הועברה מהשוק הציבורי לשוק הפרטי ויחד עמה, כמעט ללא דיון ציבורי, עושר כלכלי בסדרי גודל שלא נראו כמותם במחוזותינו לחברות ביטוח הפועלות בשווקים הפיננסים ללא בטחונות משמעותיים של המדינה.

 

הרפורמה מקדמת בעיקר חיסכון אישי, ובכך מעבירה את האחריות לביטחון הסוציאלי של האוכלוסייה המבוגרת מהכלל אל הפרט, ומבטלת את תפקידה של מערכת הפנסיה כמוסד העוסק בחלוקת משאבים בין דורית ובין מגדרית. היקף החיסכון הפנסיוני העומד לרשות נשים לעת זקנה מושפע משתי בעיות שטרם נמצא להן פתרון - חלוקת תפקידים מגדרית בתוך המשפחה ואפליית נשים בשוק העבודה. משני הנושאים הללו מושכת המדינה ידה במוצהר, כאשר זה שנים רבות מוביל האוצר את שוק העבודה להגמשה מרבית, על אף העובדה שמדובר בשוק נגוע באפליית מין וגיל.

 

מערכת הפנסיה הישראלית, בשונה ממערכות פנסיה שפועלות במדינות האיחוד האירופי, אינה מעניקה זכויות פנסיוניות בגין תקופות של הפסקת עבודה לצורך טיפול בבני משפחה (care work). על כך יש להוסיף כי נשים מהוות רוב באוכלוסיה המבוגרת הנזקקת למערכת הפנסיה ובשל הרפורמה תהיינה תלויות כחברות בקרנות החדשות בחסדי שווקים פיננסיים לא יציבים. הן אף תשלמנה את מחיר ביטול תעריף הביטוח האחיד הנוהג בקרנות הוותיקות והחלפתו בביטוח המחושב על פי סיכוני תוחלת חיים.

 

זכותן של נשים לפרוש לפנסיה תעסוקתית בקרנות הפנסיה הוותיקות, ולקבל קצבה מביטוח לאומי לפני גברים מוצגת על ידי האוצר כפריווילגיה היסטורית, וכאנכרוניזם שאינו תואם את רוח זמן ואת הדרישה ליעילות כלכלית. קל להיתפס לטענה כי השוואת גיל הפרישה של נשים לגברים מבטאת יחס שוויוני לשני המינים, אך למעשה מדובר רק בקידום השוויון הפורמאלי בידיעה שמהלך כזה צפוי לפוגע בשוויון במובן המהותי.

 

רבות נאמר על כך שדחיית מועד הזכאות לפנסיה, בשוק עבודה שנגוע באפליית גיל ומין, ללא התערבות ומתן תמריצים להעסקת נשים מבוגרות, פירושה הטלת מלוא הנזק הכרוך בכשלי השוק על כתפי הנשים. מחקרים רבים מלמדים כי תהליך הפרישה מושפע ממכלול שלם של שיקולים חברתיים. אותה חלוקת תפקידים מגדרית הפוגעת בהשתכרות וברציפות התעסוקתית של נשים צעירות, משפיעה גם על דפוסי הפרישה של נשים בגיל מבוגר, כאשר עדיין מוטלת עליהם האחריות לטפל בבני משפחה ובפרט בבן הזוג. יתרה מכך, אותם מחקרים מלמדים כי נורמת פרישה מוקדמת אצל נשים חזקה במיוחד באותן חברות שמרניות שבהן נעדרת רשת ביטחון חברתית, למרות אי כדאיותו הכלכלית של צעד זה.

 

במצב שבו אין נכונות מצד האוצר להתמודד לא עם הגורמים בשוק העבודה שמביאים לפליטת נשים מבוגרות, ולא עם המציאות החברתית שמכתיבה לנשים לפרוש מעבודתן כדי להתפנות לטיפול במשפחה, דחיית מועד הזכאות לפנסיה לא תביא להשוואת גילאי הפרישה. הרפורמה תיאלץ נשים לפרוש בפנסיה מוקטנת, או להמתין תקופה הולכת ומתארכת לפנסיה ללא כל מקור הכנסה. כל אלה יעצימו את תופעת העוני הרווחת ממילא בקרב נשים מבוגרות. כך, באצטלה של קידום שוויון, מדיניות האוצר תתרום להעמקת הקרע בחברה הישראלית.

  

הכותבת היא עו"ד, מומחית לדיני עבודה ופנסיה

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x