העליון יכריע: כמה פיצויים יקבל עו"ד שפוטר על ידי לקוחו
חברת הניהול של מגדלי היוקרה בארי נהרדעא הפסיקה את ההתקשרות עם עורכי דינה מבלי לשלם להם תמורה מלאה עבור מכירה עתידית של דירות. בית המשפט המחוזי פסק בעד עורכי הדין, ובקרוב תגיע הסוגיה הרגישה להכרעת ביהמ"ש העליון
בית המשפט העליון צפוי להכריע בקרוב בנושא שעשוי לעניין עורכי דין רבים: לאיזה פיצוי זכאי עורך דין שלקוחו החליט להפסיק את ההתקשרות עמו? האם יקבל רק את התשלומים שמגיעים לו עד להפסקת ההסכם, או שיקבל את שכר הטרחה המלא שהיה מקבל אילולא הופסק ההסכם עמו, מה שמכונה בשפה המשפטית "פיצויי קיום"?
הסוגיה התעוררה בעקבות ערעור שהוגש לעליון על פסק דין של שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב יהודית שבח.
בפסק דין מחודש יולי האחרון חייבה השופטת את חברת הניהול של פרויקט מגדלי יוקרה בארי נהרדעא לשלם למשרד עורכי דין שפיגלמן, קורן, ברק זמיר ושות' כ־4.25 מיליון שקל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מ־2006, המועד שבו הופסקה ההתקשרות בין הצדדים. נוסף על כך, קבעה השופטת כי החברה תשלם למשרד 1% מהדירות בפרויקט שנמכרו מסיום ההתקשרות.
נסיבות המקרה נחשבות חריגות, היות שבין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב. כל ההתחייבויות התבססו על מערכת יחסים טובה ועל הבטחות בעל פה בין שותף לשעבר במשרד, ובין בעל השליטה של החברה שהחזיקה בקרקע.
לצד הערעור שהגישה חברת הניהול על הפיצוי הגבוה, הגיש גם משרדו של שפיגלמן ערעור על פסק הדין, שבו טען כי התמורה שיקבל צריכה להיות מחושבת לפי 1.5% מהמכירות, ולא 1% בלבד. עוד טוען המשרד כי השופטת לא חייבה את החברה בתשלום מע"מ, בניגוד למקובל.
שכר הטרחה סוכם עם החברה הלא נכונה
בארי נהרדעא הוא פרויקט יוקרתי במרכז תל אביב הכולל ארבעה בניינים בני 6 קומות ומגדל נוסף בן 30 קומות. בין דייריו ניתן למצוא את אברהם ביגר, יו"ר מכתשים אגן, מנכ"לית לאומי גליה מאור ובעל השליטה בבנק הבינלאומי צדיק בינו.
הפרשה החלה בשנת 1995, אז התמודדה משפחת ראובני - משפחה יהודית ממוצא פרסי שמתגוררת בגרמניה - על מכרז מטעם ההסתדרות לרכישת הקרקע. היחסים התבססו על קשר אישי בין ראש המשפחה עבדול רחים ראובני לבין יצחק יחיאל, שותף מייסד במשרד עוה"ד יחיאל, דרנס, קורן (שהתמזג בהמשך עם משרד שפיגלמן). בסוף 1995 נרכשה הקרקע על ידי חברה שנמצאה בבעלות משותפת של ראובני ושל יזם נדל"ן נוסף, ישעיהו חכשורי.
בשנת 1995 החל משרד עורכי הדין להעניק ייעוץ משפטי לפרויקט, על סמך הבטחות שהעניק ראובני ליחיאל לקבלת תשלומים שוטפים במהלך ביצועו לצד 1.5% מהסכום שיתקבל בגין מכירת הדירות בו. המשרד פעל מול חברת מגדלי בארי־שלמה המלך, חברה פרטית שהוקמה לצורך ביצוע הפרויקט על ידי ראובני וחכשורי. בעלת השליטה בחברה היתה חברה ציבורית בשם דירום השקעות ופיתוח, ובשנת 1997 הועברו האחזקות בפרויקט לחברה־בת של דירום הציבורית.
אף שהפרויקט נמצא בבעלות החברה־הבת, חתם משרד עורכי הדין בשנת 1998 על הסכם שכר טרחה כתוב מול חברת דירום הציבורית. כשנשאל במהלך המשפט עו"ד מיקי שפיגלמן, השותף המנהל במשרד, מדוע חתם המשרד על ההסכם עם הגורם הלא נכון, הוא השיב: "כל הסנדלרים הולכים יחפים". השופטת התייחסה לאמירה בפסק דינה וקבעה כי "המתבונן מן הצד יתקשה להבין כיצד משרד עורכי דין ותיק ומנוסה כשל בפרט כה פשוט ובסיסי".
בשנת 2001 רכש את השליטה בפרויקט איש העסקים הקנדי הרשי פרידמן. כעבור חמש שנים, כשהשלים פרידמן את ההשתלטות על הפרויקט, הוא החליט להפסיק את ההתקשרות עם המשרד.
ביולי 2006 הודיע נציגו של פרידמן למשרד על הפסקת ההתקשרות והדגיש כי יקבל רק את הסכומים שהיו אמורים להיות משולמים לו עד לאותה תקופה, ללא התמורה עבור מכירת כמחצית מהדירות בפרויקט שטרם נמכרו עד אז. מהתביעה עלה כי בזמן ההודעה על הפסקת היחסים בין הצדדים נותרו בפרויקט 12,600 מ"ר למכירה והחישוב לצורך הפיצוי עמד על כ־8,000 דולר למ"ר.
פסק הדין הבולט נוגע לבעל של דורית ביניש
השאלה שיצטרך כעת להכריע בה בית המשפט העליון היא, כאמור, מתי לקוח יכול להפסיק את ההתקשרות מול עורך דינו, וכמה פיצויים עליו לשלם לו במקרה כזה.
החיכוכים בין עורכי דין ולקוחות סביב סוגיית שכר הטרחה מתעוררים בדרך כלל בעסקאות נדל"ן, שבהן נהוג לשלם לעורך הדין לאחר מכירת הפרויקט, בניגוד לתיקי ליטיגציה למשל. גם כשכבר מתעוררות מחלוקות עורכי דין אינם ממהרים להגיש תביעות נגד לקוחות, ויעדיפו לשמר אותם דרך סגירה של פשרה שקטה. המקרים בנושא שמגיעים לבתי המשפט נחשבים לנדירים יחסית.
בתי המשפט בישראל קבעו בנושא עד כה שתי הלכות עיקריות. הראשונה נקבעה בשנת 1993 בעניינו של עו"ד יחזקאל ביניש, בעלה של נשיאת בית המשפט העליון. אותו מקרה עסק בפרויקט נדל"ן שהופסק בעיצומו, והתעוררה מחלוקת סביב סוגיית שכר הטרחה של עורכי הדין. באותה פרשה קבע בית המשפט כי אם פרויקט מסוים אינו כלכלי, בניגוד להערכות המוקדמות, לא ניתן לאלץ את הלקוח לשלם שכר טרחה. פסק הדין זעזע באופן משמעותי את ציבור עורכי הדין והעניק כוח עצום ללקוחות ביכולתם לתת פירוש רחב למהו "פרויקט לא כלכלי".
ההלכה הנוספת בנושא ניתנה בשנת 2008 ומכונה הלכת קורפו. במסגרת אותה הלכה, שחלה במקביל להלכת ביניש, נקבע כי אין לאפשר ללקוח להשתחרר מהסכם עם עורך דין מבלי לשלם לו פיצויי ציפייה רק משום שהלקוח קיבל הצעה מפתה יותר מעורך דין אחר.
במסגרת פסק הדין בעניין חברת הניהול של המגדלים התייחסה השופטת שבח לשתי ההלכות והדגישה כי הן אינן מנוגדות, אלא משלימות זו את זו. "עורך הדין אינו נתון לגחמת לבו של הלקוח ואינו צריך לדאוג לשאת חן וחסד לפניו מדי יום ביומו, שמא יפטרנו", כתבה השופטת בהחלטה, "הלקוח אינו יכול להשליך את פרקליטו ברגע שימצא לעצמו הצעה מפתה יותר בדמות פרקליט הגובה שכר טרחה נמוך יותר".
אז מתי ניתן בכל זאת להפסיק את השירות מבלי לשלם פיצויי קיום? השופטת נותנת לכך כמה דוגמאות, בהן החלטה להפסיק את העסקה שבגינה שכר הלקוח את השירות של עורך הדין אם הפרויקט נכנס למבוי סתום שאינו רווחי, או שהפרקליט אינו מבצע את מלאכתו במיומנות סבירה. היא מדגישה כי אין מדובר ברשימה סגורה, ואם הלקוח לא מצליח לספק סיבה הוגנת, עורך הדין יהיה זכאי לפיצויי קיום.
"שאלה מורכבת שקשורה לנסיבות"
עו"ד בועז שגב ממשרדו של יוסי שגב, המנהל כמה מאבקים סביב תשלום שכר טרחה והיה מעורב בעבר בפרויקט בארי, מסביר את הקושי לקבוע כללי אצבע בנושא. "השאלה מתי עורך דין יהיה זכאי לקבל את שכר הטרחה במלואו, למרות ביטול ההסכם, כלומר פיצויי הסתמכות, היא שאלה מורכבת שקשורה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ובסיבה לביטול הסכם שכר הטרחה", טוען שגב, "האם זה הסכם לפי תוצאה או לפי שעות? האם הטיפול המשפטי הוא בעסקה או בליטיגציה? וכן באיזה שלב הופסק ההסכם?".
"מדיניות הפסיקה ברורה", טוען עו"ד שפיגלמן, "ועל פיה גם לעורך דין שטיפל בעסקת נדל"ן ופוטר לפני שהדירות נמכרו, מגיע שכר טרחה". לדבריו, "במקרה שלנו משרדנו טיפל בפרויקט מגדלי בארי מההתחלה וכמעט עד הסוף ואפילו התחלנו למכור דירות, ובסוף, כשהגיע החלק האחרון של המכירה וכל העבודה נעשתה, פשוט פיטרו אותנו".
גם עורך הדין יוסי בנקל ממשרד ראב"ד בנקל מגריזו, המייצג את חברת בארי בערעור, התייחס לדברים. לטענתו, "הפסיקה המעודכנת היא שאם ביטלו את ההסכם רק בשביל לא לשלם לעורכי הדין זה לא תקין. אבל במקרה הזה מדובר על חברה שנקנתה והיתה במצב רע מאוד".
בנקל מסביר, כי "אם נתת שירות, אז מגיע לך שכר ראוי. אבל מעבר לזה, תשלום של פיצויי קיום חייב לנבוע מהסכם מפורש". לדבריו, "הסיטואציות משתנות, אבל המקרה שלנו נופל בגבול. פיצויי קיום צריכים לבסס את ההטענה לפיה התחייבתי להמשיך להעסיק אותך".
לטענת בנקל, "החוק אוסר אכיפה של שירות אישי. הענקת פיצויי קיום זה כמו לתת צו אכיפה לשירות אישי של עו"ד".
הלכות העליון לגבי תשלום שכר טרחה:
- הלכת ביניש: אם הפרויקט אינו כלכלי, בניגוד להערכות המוקדמות, לא ניתן לאלץ את הלקוח לשלם שכר טרחה מלא
- הלכת קורפו: אין לאפשר ללקוח להשתחרר מהסכם עם עורך דינו בלי לשלם פיצויים מלאים רק משום שקיבל הצעה מפתה יותר מעורך דין אחר
