יומן וול סטריט: המחאה האמריקאית מתחילה בספרייה

הולך ונעשה צפוף מאוד ב"כיכר החירות" - כבר בקושי אפשר להכניס סיכה. פיסת הבטון הקטנה הזו הפכה במלאות קצת יותר מחודש להיווסדה לכיכר עיר צפופה ושוקקת, או יותר נכון למיני־עיר, מעין קיבוץ אפשר אפילו לומר.

בין "חדרי השינה" הארעיים של המוחים, הולך ומתפתח פה כל מה שיישוב קטן עשוי להזדקק לו: מרפאה, חדר אוכל, חנות בגדים (חינמית - כמו כל דבר אחר פה), מרכזי מידע במגוון תחומים, אולפן טלוויזיה, ספרייה, מרכז כנסים (מתחת לפסל האדום), ובקצה הדרומי של הכיכר - "אולם" בידור שבו מתופפים ורוקדים מהבוקר עד הלילה. "פנו את המדרכה", אומר מישהו ומאיץ במבקרים - במבט נוסף מתברר שהוא מתכוון לשבילון המעבר שנוצר בין הדוכנים השונים.

מה כולם עושים פה? כל אחד וסיבותיו הוא. יש מוחים מורעלים ויש מזדנבים. "יש הרבה הומלסים שבאים כי אפשר למצוא כאן בגדים וארוחה חמה וזה בסדר", אומרת לי טרה אנגל, מוזיקאית שמתגוררת עכשיו בכיכר. לדבריה, "אנחנו משמשים דוגמה, אם אתה צריך - תיקח".

"הסיפורים האמיתיים", אומר לי בחור בשם אדי, "הם לא הכותרות הגדולות אלא השיחות, השיחות והסיפורים של האנשים". אז אני מסתובבת בכיכר ומתחילה לחפש סיפור.

"ספריית העם" בוול סטריט הכבושה. שיטת השאלה ללא רישום, המבוססת על כבוד

בספרייה אני פוגשת את ג'יימס שטראוס (24) ממסצ'וסטס, שיחד עם עוד שתי מתנדבות עומל עכשיו על קטלוג הספרים. "הספרייה התחילה מארגז של 15 ספרים שמישהו תרם לנו", הוא מספר, "עכשיו יש לנו כבר יותר מ־3,000".

כל מי שרוצה מוזמן פשוט לקחת ספרים מהארגזים ולהחזיר כאוות נפשו - אין רישום השאלה. "אם אתה מרגיש שאתה כל כך אוהב ספר מסוים ואתה רוצה לשמור אותו אצלך לנצח - לך על זה, זו מערכת על בסיס כבוד", מסביר שטראוס ואומר ש"הספרייה חשובה לתנועה כי אנחנו מספקים ידע בחינם, וידע מאפשר לך להעצים את עצמך".

אנחנו ממשיכים לדבר, והוא מספר לי כבדרך אגב שהוא נצר למשפחת שטראוס המפורסמת, זו שהקימה את חנות הכלבו מייסיס ואחת התורמות הגדולות של אוניברסיטת הרווארד. אבות אבותיו, איזידור ואידה שטראוס, נספו על סיפונה של ספינת הפאר "טיטניק".

"אה, אז אתה שייך ל־1% העליון?", אני שואלת. "לא", הוא עונה, "גדלתי כעני מרוד", ומספר על מאבקי ירושה מכוערים וחמדנות שהביאו את משפחתו לאבד את כל כספה. לפה הוא הגיע אחרי שנאלץ להפסיק את לימודי הספרות שלו מסיבות פיננסיות. "עברתי אחרי שלא יכולתי לסיים את הסמסטר האחרון בקולג' כי לא נתנו לי הלוואות", הוא מספר.

אנחנו נפרדים ואני ממשיכה להסתובב בכיכר, אבל הסיפור של שטראוס לא יוצא לי מהראש. יש משהו מאוד סימבולי ולא מרפה בתמונה הזו: נצר לאילי הון מעידן אחר יושב כיום בחושך ומקטלג ספרים משומשים כדי להילחם על עתידה של אמריקה.

אז הנה לכם, בקליפת אגוז כמו שאומרים פה, מגולם באדם אחד, כל סיפור עלייתו וקריסתו של החלום האמריקאי. אפשר לראות זאת כעוד סיבה חשובה לכבוש את וול סטריט.