בשוק ההון אין סנטימנטים
ישי דוידי מאותת לברוניצקים: רוצים למכור את החברה? תצטרכו לעבור דרכי
בדינמיקה העסקית ישנם כללים שמאפיינים את רוב בעלי החברות בארץ. בעיצומו של מו"מ על רכישה הם יספרו לך על הבעיות של החברה שהם בוחנים, את הקשיים שלה, החולשות - ויסבירו שכדי להבריא אותה הם יידרשו להרבה עבודה. הכל כדי שתדע כי המחיר שנדרש מהם אינו ריאלי, ושבמקרה הטוב היו משלמים עבורה 40% פחות.
אבל בה בעת הם עורכים בדיקות נאותות, מחככים ידיים על ההזדמנות שנפלה בחלקם ומבינים איזה אוצר בלום - אם יפעלו נכון - עומד ליפול לידיהם. את הדברים האלה יגידו בישיבות הסגורות, בדיונים דיסקרטיים.
כשמו"מ כזה מתפוצץ - התסכול הוא גדול. לפעמים, גם אם הנרכש נמצא במצב בעייתי, זקוק נואשות למזומנים ועם הסכין על הצוואר - הוא נעלב מהניסיון להוריד אותו על הברכיים ופונה לכיוונים אחרים.
קונה מאוד בזול - מוכר ביוקר
ישי דוידי עשה כבר כמה עסקאות מוצלחות: אקזיטים בתדיראן קשר, ליפמן, מרחב ולאחרונה אפילו באופיר אופטרוניקה, לצד עסקאות פחות טובות כמו תפרון, סקופ או אלון יו.אס. דוידי נחשב לנושא ונותן קשוח - אחד שקונה בזול, בדרך כלל זול מאוד - ומוכר ביוקר. במו"מ עם הברוניצקים הוא ניסה לקנות מאוד בזול.
הברוניצקים, עייפים וחבולים ממאבק ההשתלטות מול כצמן וסגל מגזית גלוב, רצו למכור אך נתקלו ביריב חדש, חסר סנטימנטים. דוידי נראה כמי שמנסה להכניס רגל בחברה בכוח. לכצמן ולסגל זה עלה בהרבה כסף - לדוידי יש כנראה כוונות דומות, אבל בשיטות אחרות.
בשלב מסוים החליטו בני הזוג למכור את כל המניות - מתווה שונה מזה שדובר עליו עם דוידי - ושיכון ובינוי נראתה כפרטנר הרבה יותר מעשי למו"מ - מעשי, וגם נעים יותר.
סביר להניח שבמקרה של עסקה עם שיכון ובינוי למשל יהיה מי שיעורר את נושא הבעלות הצולבת של שרי אריסון בפועלים ובשיכון ובינוי כדי להכשיל את העסקה. דוידי כבר ניסה בעבר השתלטות עוינת אחת, בריטליקס, ומהר מאוד קרא ליוצאי אמדוקס שינהלו עבורו את החברה ויצטרפו כשותפים. בינתיים, עסקה זו אינה נחשבת לאחת המוצלחות שלו.
קפה בכוסות קלקר, ישיבות כמו בקיבוץ
כנראה שדוידי מעוניין לאותת לברוניצקים: אני כאן. אתם לא יכולים למכור את החברה בלי שתמצו את המו"מ איתי - ואני רוצה לקנות. ייתכן שדוידי, שערך בדיקות נאותות מקיפות לחברה, מנהל מו"מ מקביל עם חיים כצמן, ואחרי שירכוש את כל המניות של עמיתים - ינסה להקים בלוק חוסם לברוניציקים.
זהו מהלך לגיטימי אבל כזה שקשה להזדהות איתו. דיתה ברוניצקי איננה אשת עסקים ישראלית מהסוג שמעורר אנטגוניזם. גם אם היתה הבעלים של תנובה לא בטוח שהיתה מעוררת גלי כעס. קל מאוד להזדהות עם העסק המשפחתי שבנתה עם בעלה. הכיסא שלה במשרדי אורמת הוא כיסא פשוט, את הקפה היא מגישה בכוסות קלקר וחדר הישיבות נראה כמו חדר אוכל בקיבוץ.
בני הזוג משכו משכורות צנועות במשך השנים, גם כשגרפו רווחים של עשרות מיליוני דולרים. אילו היו גורפים שכר כמו של כצמן למשל, יכול מאוד להיות שלא היו מגיעים למצב שבו הם נמצאים כיום, ולא היו נזקקים להלוואה כה גדולה מהפועלים כדי למנוע את ההשתלטות.
נשאר לקוות שהפרידה של דיתה ברוניצקי מהחברה שבנתה תהיה שקטה - זה מגיע לה - אבל בשוק ההון אין סנטימנטים ולפעמים אופורטוניסטים כמו דוידי וכצמן מביאים לתוצאות אחרות.
