פישר רוצה את כל הפיקוח בידיו
בדו"ח מיוחד על המשבר הכלכלי של 2007–2009 והלקחים שיש להפיק ממנו, בנק ישראל מעלה מחדש את הדיון בדרך שבה יש לפקח על שוק ההון. מסקנתו: יש לרכז בבנק ישראל את הפיקוח על כל המוסדות הפיננסיים - גם אם אינם בנקים
בנק ישראל שב ומעלה על סדר היום הציבורי את הדיון בדרך שבה צריכות הרשויות השונות לפקח על שוק ההון. בשנים האחרונות, ובעיקר מאז תחילת המשבר הכלכלי והפיננסי האחרון, דורש בנק ישראל לאחד את כל רשויות הפיקוח - אגף שוק ההון והביטוח באוצר, הפיקוח על הבנקים ורשות ניירות ערך - לגוף מאוחד אחד שיפעל במסגרת הבנק המרכזי.
הפעם הבנק מחדש את הדיון במהות הפיקוח על שוק ההון, באמצעות דו"ח מיוחד שפרסם אתמול על המשבר הכלכלי ועל הלקחים שיש להפיק ממנו. לדברי מחברי הדו"ח, אחד הלקחים החשובים שיש להפיק מהמשבר העולמי של 2007–2009 הוא שיש לשפר את מבנה רשויות הפיקוח ולהגביר את התיאום, שיתוף הפעולה והעברת המידע ביניהן.
לשם כך, נכתב בדו"ח, רצוי לרכז את האחריות הכוללת ליציבות הפיננסית בבנק ישראל ולהוסיף לאחריותו גם את הפיקוח היציבותי על כל המוסדות הפיננסיים. זאת, בין השאר, לנוכח הצורך שהתעורר בעולם להזרים נזילות מהבנק המרכזי גם לגופים פיננסיים שאינם בנקים ("מלווה של מוצא אחרון"), כפי שחוק בנק ישראל החדש מאפשר לעשות. בבנק ישראל הסבירו אתמול כי הבנק לא יוכל להזרים כספים בעת הצורך לגוף פיננסי חוץ־בנקאי, נניח לחברת ביטוח, שכיום אינו נתון בפיקוחו.
לקחים לעתות משבר
את הדו"ח עב הכרס בן 170 העמודים כתבו החוקרים קובי ברוידא, צביה ארדמן ומרב שמש וערכו אותו הנגיד פרופ' סטנלי פישר, המשנה לנגיד ד"ר קרנית פלוג והמשנה הקודם לנגיד פרופ' צבי אקשטיין. הדו"ח סוקר בהרחבה את התהליכים שהובילו למשבר, את האירועים שהתרחשו במהלכו ואת המדיניות שננקטה כדי להתמודד איתו.
לדברי מחבריו, התרחשויות אלה מעלות לקחים רבים שיש להפיק, הנוגעים לכל תחומי המדיניות - בתחום המערכת הפיננסית ויציבותה, בתחום המוניטרי ובתחום התקציב. את הלקחים הנדרשים מחלקים מחברי הדו"ח לשני סוגים עיקריים: הסוג הראשון הוא לקחים להקטנת הסיכון להיווצרות משברים, לזיהוי מוקדם שלהם ולהקטנת הפגיעות להם; והסוג השני הוא לקחים למדיניות בזמן משבר ובזמן היציאה ממנו.
מיתון זעזועים ופיקוח הדוק
כדי להימנע מהיווצרות משברים דומים, בנק ישראל ממליץ לנקוט את הצעדים העיקריים הבאים:
1. לנקוט מדיניות מאקרו־יציבותית (Macroprudential) כדי לחזק את עמידות המערכת הפיננסית בפני זעזועים ולמתן את השפעתם של זעזועים במערכת זו על שאר המשק. מדובר בגישה של שמירה על יציבות מערכתית, שנועדה למנוע מצב שבו כשל בפעילות של ענף כלכלי אחד יזלוג גם לענפים אחרים במשק ויפגע בפעילותם. לשם כך נדרשת ראייה של כלל מרכיבי המערכת הפיננסית - הבנקים, המוסדות הפיננסיים הלא בנקאיים, השווקים הפיננסיים ומערכות התשלומים - ושל קשרי הגומלין ביניהם.
2. להפעיל פיקוח הדוק וקפדני על הבנקים, לנקוט הסדרה מקיפה של המערכת הבנקאית ולגלות נכונות לנקוט צעדים במידת הצורך. לדברי מחברי הדו"ח, המשבר האחרון הדגיש את חשיבותה של הלימות הון (היחס בין סך האשראי שנותן הבנק לבין ההון העצמי שלו) גבוהה, ואת הצורך לשפר את ניהול הסיכונים בכל המוסדות הפיננסיים, הבנקאיים והחוץ־בנקאיים, ובפיקוח עליהם.
3. להקפיד על מדיניות מאקרו־כלכלית ראויה. לדברי הדו"ח, ניסיונן של המדינות השונות במהלך המשבר שב והוכיח את חשיבות ההקפדה לאורך זמן על משמעת תקציבית של הממשלה. "ההתפתחויות האחרונות באירופה", כותבים מחבריו, "מדגישות את הצורך בתוואי פוחת של היחס בין החוב לתוצר. יש אפוא להמשיך להקפיד על משמעת תקציבית ועל תוואי של הקטנת החוב".
4. ליצור תמריצים להעברת כספים צבורים מקופות הגמל אל קרנות הפנסיה, שמהן ניתן למשוך כספים רק לאחר הפרישה. זאת, כדי למנוע מצב שבו בתקופות של אי־ודאות גדלות המשיכות מהקופות, דבר שמגביר את הלחץ על השווקים הפיננסיים.
5. ליישם בהקדם רפורמה שתחייב את קופות הגמל לנהל מסלולי ברירת מחדל להשקעה, שאליהם יופנו העמיתים באופן אוטומטי לפי גילם. כן מוצע בדו"ח לשנות את מבנה התמריצים במערכת הפיננסית, כדי שלא יעודד נטילת סיכוני יתר.
