דעה: התעסקו בתיאורים במקום בפתרונות
ועדת טרכטנברג ציירה תמונה מבעיתה של יוקר המחיה, אבל הותירה את ההתמודדות לאחרים
הקרירות שבה התקבלו בציבור המלצות ועדת טרכטנברג דכדכה את חברי הוועדה. לתפיסתם, מובילי המחאה לא קראו את ההמלצות לעומק והציבור בחר להתמקד בשאלה מי יקבל מה, במקום בממצאים המהותיים - אלה שמצביעים על חולשת המערכת הציבורית ודורשים שיפור דרמטי של מנגנוני הרגולציה.
במובן מסוים הם צודקים. ההמלצות, במיוחד בפרק על יוקר המחיה והתחרותיות, מציירות תמונה מטרידה, מבעיתה ממש. חברי הוועדה, ברובם פקידי ממשלה, מפנים אצבע מאשימה לחבריהם הרגולטורים ומטילים לפתחם את כל כובד האחריות להתייקרויות.
הם שוחטים הרבה מאוד פרות קדושות, אבל - וזה אבל גדול - הפתרונות שהם מציעים מתמצים בעיקר בהקמת עוד ועדות, המלצות אמורפיות לעבודת מטה ולשינויי חקיקה.זה סל מבוזר מדי, מוגבל, דל, מסורבל, לא מיידי ולא מהפכני, כזה שבקלות רבה מדי עשוי להישאר רק על הנייר.
האחריות ליישום נותרה ללא מענה
הוועדה טוענת כי צריך להפוך את המערכות הממשלתיות לקביעת המחירים על פיהן. חבריה טוענים שפקידי הממשלה לא מייצגים את האינטרס הציבורי וכי בכל פעם שהממשלה פוגשת אינטרס עסקי חזק - היא נכנעת לו. הם מתארים, בין היתר, כיצד מערכת ההסכמים שבין המדינה לחברות התחבורה הציבורית דן ואגד עולה לנו 720 מיליון שקל בשנה בסובסידיות מיותרות, איך רשות ההגבלים העסקיים כשלה עד היום בטיפול במונופולים מרגע ההכרזה עליהם וכיצד פקידי משרד התשתיות שיחקו לידי מונופול הגז הטבעי של יצחק תשובה כשלא חילקו את הרישיונות לפי קריטריונים מתאימים.
הפתרונות שמציעה הוועדה מוגבלים הרבה יותר. במקומות רבים מדי חבריה מסתפקים באמירות סתומות על מה שהיה צריך להיעשות אחרת מבלי לתת את הכלים לשינוי. במקומות נוספים הם פשוט מעבירים את האחריות למישהו אחר.
בענף המזון נמצאו כשלי התחרות החמורים ביותר? שוועדת קדמי תטפל בהם. מערכת הבנקאות בישראל ריכוזית מדי וכך גם ענף הרכב? שוועדות מומחים אחרות יטפלו גם באלה. כוחם של הלוביסטים גדול מדי? שישנו את החוק, ועל הדרך שיחוקקו חוק אחר שמחייב מונופולים לפרסם דו"חות. השאלות מי יחוקק, מה בדיוק ייאמר בחוק ומי בכלל יאכוף אותו, נותרו פתוחות.
