אם יש גן עדן
ישראל היא גן עדן אם אתה לא תלוי בה לפרנסתך, אם החיכוך שלך עם הרשויות שואף לאפס, ואם אתה חי בבועה הקטנה שלך וממעט לנסוע בכבישים
אתחיל בוידוי. אני בן 35 ובניגוד להתארגנויות ההולכות וצוברות תאוצה לגבי יוקר המחיה פה וההרס של מעמד הביניים, אינני יכול להגיד שאני מרגיש צורך לצאת לרחובות או להפסיק לאכול גבינה מתוך תקווה שדברים ישתפרו. מצאתי את גן העדן, או לפחות זיהיתי אותו והוא נמצא כאן, ממש מתחת לאף שלנו.
אני חי בישראל , עסקיי בחו"ל ולכן לא מסתמך על הרשויות בישראל, הביורוקרטיה הישראלית ועל השוק המקומי. אני עובד בארה"ב ומשלם מסים גם בישראל וגם בארה"ב.
למי שפספס, ישראל היא גן עדן לחיות בו. אבל, וזהו אבל גדול, יש מספר גורמים שצריכים להתקיים כדי שנרגיש בכך.
ישראל היא גן עדן אם אתה לא תלוי בה לפרנסתך, אם החיכוך שלך עם הרשויות שואף לאפס, ואם אתה חי בבועה הקטנה שלך וממעט לנסוע בכבישים.
היא גן עדן אם אתה לא עושה כאן עסקים, אם אין לך חלום לרכוש כאן דירה ובעיקר אם יש לך כסף, והרבה. בקיצור, היא גן עדן למעט אנשים ויותר דומה לסיוט עבור היתר.
הפער בין ישראל ש"יש" לישראל ש"יכולה להיות" הוא אדיר. בעידן מודרני וגלובלי בו המידע זמין לכולם וכולם מטיילים ורואים עולם, קל לאנשים להשוות את החיים כאן לחיים של אחרים במדינות אחרות, קל לחלום ולפנטז על "אם זה רק היה כמו באמריקה" וקל להתאכזב ולהישבר בגלל שהדברים כל כך שונים.
רק כדי שנבין: אמריקאי ממוצע מרוויח משכורת של כ-44,000 דולר בשנה בעוד הישראלי הממוצע "מסתפק" בכ-32,000 דולר (ובל נשכח שהישראלי משלם בערך פי 2 מיסים).
האמריקאי הממוצע משלם 3.3 ש"ח לליטר בנזין (כדי לתדלק את הרכב שעלה לו חצי ממה שעלה לחברו מישראל) בעוד הישראלי משלם 7.3 ש"ח לליטר. האמריקאי הממוצע משלם פחות ממחצית המחיר אותו משלם הישראלי על מוצרי חשמל, אלקטרוניקה ומזון. אז איך יתכן שמחיר בית ממוצע בארה"ב הוא 158,000 אלף דולר בעוד בישראל דירה ממוצעת עולה 280,000 דולרים?! אז נכון, ההורים שלנו חסכו יותר וכנראה עוזרים יותר אבל זה לא נתון שעליו ניתן לבנות כלכלה.
וזה לא נגמר כאן. בישראל, מי שצריך לבקר באחד ממוסדות המדינה, עיריות, טאבו, רבנות ואפילו בנקים, מתכונן כאילו יצא למלחמה. בכלל, קניית נכס בישראל היא יציאה לדרך לא ברורה ומתסכלת הכוללת עורכי דין, רישומים, אישורים, חוזים, נספחים, מאות עמודים ואין סוף ויכוחים. מי שרכש נכס בארה"ב מבין עד כמה כל זה מיותר. באמריקה יש חוזה סטנדרטי (שבו יש כמה אופציות שניתן להקיף בעיגול), יש קונה, יש מוכר ויש נאמן (שמפוקח ע"י הממשלה). הנאמן דואג לטפסים, מעביר את הבעלות על שם הרוכש ואת הכסף למוכר ובדרך עוד נותן פוליסת ביטוח לקונה כנגד התרשלות במילוי תפקידו. פשוט. 3 ימים ונגמרה העסקה. בלי אישורי מס שבח, בלי מס רכישה, בלי היטל השבחה ובלי כספים ששוכבים חודשים בנאמנות. כל כך קל, שאותנו בתור ישראלים זה אפילו מחשיד...
דוגמא נוספת: ביקרתי בסניף הבנק שלי בארה"ב לפני חודשיים. מחוץ לסניף היו עמדות שנראו כמו דרייב אין של מקדונלדס. הסבירו לי באדישות שזו גישה דרך המכונית עבור הלקוחות. הלקוח נעצר עם הרכב ובאמצעות מערכת פניאומטית יכול להפקיד ולמשוך כספים ולבצע פעולות נוספות. בלי לחפש חניה, בלי לצאת מהרכב, בלי לעמוד בתור ובלי לבזבז זמן יקר. כל כך הגיוני, כל כך פשוט, כל כך לטובת הלקוח.
אז בינתיים, אני לא מתקומם ולא מוחה, לא נלחם בממסד ולא מנסה לשנות סדרי עולם. אני פשוט משתדל לחיות בגן העדן שלי, להתפרנס בחו"ל, לנהוג מעט, לא להגיע לבנק, לא להרגיז את הרשויות, לא להסתכל לצדדים, לא להתעצבן, לא לעשות פה עסקים ולא לקנות כאן נכסים כי כל עוד לא יהיה פה שינוי, גן העדן הזה בקלות יכול להפוך לגיהנום.
הכותב הוא מנכ"ל קבוצת הנדל"ן "אופטימום השקעות"
