הצעה הוגנת: חוות הדעת להסדר בטאו לא רלבנטית
פתרון ביניים בדמות שעבוד מלא על סאני היה אפקטיבי יותר; הנה הצעה מהפכנית לבן־דב: אל תשלם לבעלי האג"ח. קח את הכסף שלהם וייצר עבורם ערך עד למועד הפירעון המקורי ב־2013
1. בשיחות בדלתיים סגורות מעיד על עצמו אילן בן־דב כאיש עסקים שבולט בזכות יכולתו לייצר ערך. לפיכך, הנה הצעה מהפכנית לבן־דב: אל תשלם לבעלי האג"ח. קח את הכסף שלהם וייצר עבורם ערך עד למועד הפירעון המקורי ב־2013. למען הסדר הטוב, בינתיים, צור עבורם שעבוד בדמות כל מניות סאני החופשיות שבידיך. כך תוכל להמחיש לכל המלעיזים שאצל בן־דב אין הבדל בין לקחת ולקבל.
2. "לדעתנו, הצעתו של בעל השליטה לבעלי האג"ח הוגנת וסבירה מול תרחיש קיצון של פירוק", כך נכתב במסקנות חוות הדעת שהזמין בן־דב לבחינת הסדר החוב בטאו. עצם הזמנת חוות דעת לגבי השאלה מה יותר הוגן, הסדר חוב או פירוק, מעלה גיחוך. השאלה המהותית היא עד כמה לא הוגן מצד בן־דב לבקש מאלו שתמכו בו לוותר על החוב. או לחלופין, מה יותר הוגן: שטאו תחזיר את החוב שלוותה במלואו כולל ריבית והצמדה, או שתחזיר רק כ־20% מהחוב.
3. טרנד התספורות המתפשט בשוק ממחיש את השיטה העסקית של חלק מבעלי השליטה: נטילת כספי ציבור לצורך ביצוע השקעות ספקולטיביות. אם העסק מצליח, בעל השליטה קוצר רווח כמעט לבדו. אם העסק נכשל, אז מבקשים תספורת, מאיימים בפירוק ולבסוף מסתכם הסיפור בתשלומים זעומים לטובת בעלי האג"ח ובעוד קנס קטן לשיפור התדמית, כי הרי בעל השליטה יצטרך לעשות סיבוב נוסף של גיוסים מהציבור גם בשנים הבאות. אם זו הדרך וזה מחיר הסיכון, לא פלא שזו מחלה מידבקת.
