פישר ושטייניץ: ההפך מברננקי ואובמה

את הסיבה לתוכנית החילוץ החדשה שהציג נשיא ארה"ב הסביר נגיד הבנק הפדרלי (הפד) בן ברננקי יום קודם לכן: המשבר הגלובלי ב־2007–2008 היה עמוק יותר, וההתאוששות ממנו היתה חזקה פחות משחשבו בתחילה.

פרשנים הסבירו כי משמעות דברי הנשיא האמריקאי היא זו: תוכניות הפעולה שנקט הפד עד עכשיו לא הביאו לתוצאות המצופות, ועכשיו הגיע תורה של הממשלה לקום ולעשות מעשה בתחום התקציב. חלוקת סמכויות זו בין הפעולות בתחום הריבית ובתחום הפעילות הריאלית מזכירה במידת מה את מה שצפוי לקרות בתקופה הקרובה גם אצלנו, אבל בדרך הפוכה.

כאשר אמריקה צועדת לקראת מיתון נוסף והסדר החובות באירופה מתקרב במהירות למבוי סתום, לא צריך להיות מומחה גדול כדי להעריך שבמציאות כזו יתקשה המשק הישראלי להיות אי של יציבות. כאשר המשבר החדש יכה בעוצמה גם בנו, ראשי האוצר ובנק ישראל, עם או בלי התייחסות לדרישות תנועת המחאה, לא יוכלו לשבת בחיבוק ידיים. הנושא הבוער שעומד כעת על הפרק הוא קיצוץ מיליארדי שקלים בתקציב הביטחון, והפניית הסכום שיתפנה למימון פעולות בנושאים חברתיים, ובתחומים שיאפשרו למשק להתמודד טוב יותר עם ההאטה שבפתח.

הקיצוץ בביטחון: מה שהיה הוא מה שיהיה

סיפור הקיצוץ בביטחון, בניחוש מושכל של מי שצפה ב־20 השנים האחרונות מן הצד ביותר מדי דיונים דומים, יסתיים בדרך הבאה: שר הביטחון ידרוש בקרוב תוספת גדולה לתקציב משרדו, למימון כיפות ברזל נוספות ולהשלמת בניית גדר הגבול עם מצרים. שר האוצר, מצדו, ידרוש לקצץ כמה מיליארדי שקלים בביטחון, כאמור כדי לשנות את סדרי העדיפויות בתקציב. אחרי התכתשות מילולית ארוכה ומתוקשרת, יתערב ראש הממשלה בוויכוח ויחליט לקצץ את התוספת שהיתה ניתנת לביטחון אם גל המחאה, או החשש ממיתון נוסף, היו מתעוררים, נניח, רק בשנה הבאה.

מהיכן, אם כן, יבוא הכסף למימון הפעולות הנדרשות כעת, בהנחה ההגיונית שתקציב הביטחון לא ממש יקוצץ, ובהנחה שהכבדת נטל המס על העשירים ועל החברות תכניס לקופת המדינה לא יותר מ־2–3 מיליארד שקל נוספים בשנה? אפשרות סבירה למדי היא הגדלת הגירעון בתקציב השנה הבאה ב־1% מהתוצר, שמשמעותה המעשית היא תוספת של יותר מ־9 מיליארד שקל לצד ההוצאות בתקציב. אבל שר האוצר כבר מיהר לסנדל את עצמו בנושא זה בסוף השבוע, גם בראיון ל"ידיעות אחרונות" ("לא תהיה פריצת תקרת ההוצאה התקציבית"), וגם בתגובה להעלאת הדירוג של ישראל ("המשבר הגלובלי המתחדש מחייב להמשיך לשמור על מסגרות התקציב").

יובל שטייניץ וסטנלי פישר. מי מהם ידאג לנו?

שטייניץ ימשיך להתבצר

לכן, מה שצפוי לקרות בתקופה הקרובה הוא חזרה על מה שהיה לנו עם פרוץ המשבר לפני שנתיים וחצי. על רקע השיתוק שאחז אז בממשלה ובכנסת שניצבו בפני בחירות חדשות, מי שנשאב במלוא העוצמה אל מרכז העשייה הכלכלית היה נגיד בנק ישראל. נראה שגם עכשיו יהיה זה פישר שעליו יוטל עיקר המשימה להתמודד עם ההאטה הצפויה בפעילות הכלכלית.

פישר יודע את כל זה טוב מכולנו, ואנשיו אפילו טרחו לאחרונה לרמוז על כך בצורה ברורה. בהודעת הריבית האחרונה, השמיט בנק ישראל את המשפט שבו הוא מזכיר לנו מדי חודש כי "ההחלטה שהתקבלה עקבית עם התהליך של החזרת הריבית לסביבת ריבית 'נורמלית'". משמעות ההשמטה המכוונת היא שבנק ישראל מעריך שהריבית ה'נורמלית'" שאליה יש לשאוף נמוכה כעת מזו שהיתה רק בחודש שעבר.

ומה שיוצא מכל הסיפור הוא ששטייניץ ימשיך כנראה בשבועות הקרובים להתבצר במדיניות ה"שב ואל תעשה" שלו, ואילו פישר הוא זה שיקום בקרוב ויעשה מעשה, ואחרי שנתיים וחצי ישנה את מדיניותו ויתחיל להפחית את הריבית.