הפתרון למשבר הדיור? הרכבת
רכבות מהירות, כמו שקיימות בעולם, שיחברו אפילו את אילת לתל אביב במהירות - הן שיסיימו את בעיות הדור הצעיר ומעמד הביניים
08:37
09.09.11
כאשר מדברים על משבר הדיור לדור הצעיר ומעמד הביניים, למעשה מדברים גם על משבר התשתיות - משום שעל מנת להגיע למרכז העסקים הגדול של ישראל מהפריפריה לוקח יותר מדי זמן. באמצעות תשתית רכבת מהירה ניתן היה להגיע למרכז תוך שעה, כפי שקיים במקומות רבים בעולם בהם נתפשות הרכבות המהירות כאלטרנטיבה למטוסים ולא רק למכוניות פרטיות ואוטובוסים. רכבות השינקנסן ביפן, לדוגמה, נוסעות במהירות 300 קמ"ש כבר מאז 1964.
המחירים במרכז מאמירים כי יש ביקוש עצום של יותר מדי אנשים על חלקת אדמה מצומצמת. אם היה ניתן להגיע מאילת לתל-אביב בשעה ורבע - זה היה משיג שני יעדים לאומיים: האחד, מפחית את מחירי הקרקע במרכז, כי אדם היה יכול לגור בפריפריה באיכות חיים טובה יותר מתל-אביב ועדיין לעבוד בה; והשני, זה היה "מותח" את המדינה מעבר לקצוות "חדרה-גדרה". כיום המחירים עולים בכל הארץ, כי המחירים במרכז מכתיבים גם את אלו בפריפריה. מי שידו אינה משגת לקנות דירה במחיר סביר במרכז מגיע לפריפריה שבה כושר ההשתכרות שלו נמוך, וזה בבחינת דלק נוסף למצוקה.
השיקולים של ממשלת ישראל צריכים לעלות בקנה אחד עם המציאות. כבר שנים ארוכות שאנו מצויים בשעת חירום תשתיתית הנובעת מצפיפות כלי הרכב על הכבישים, בין היתר בשל תשתית רכבת מוגבלת ותשתית כבישים המפגרת בהרבה שנים. אם היה מדובר בשעת חירום ביטחונית - הממשלה היתה מוצאת דרך להתנהל כך שיתקבלו החלטות בלוח זמנים מהיר כדי להשיג את המטרות הטובות ביותר שאפשר בהינתן שעת החירום. במצב כזה גם מגבלות תקציביות ורגולטוריות לא היו מפריעות לאחוז בצעדים הנכונים כדי לטפל בשעת החירום.
כך למשל, למרות הקשיים השונים שהתעוררו בעניין הרכבת הקלה בתל-אביב ובכביש 531, לא היה צריך להניח לפרויקטים אלו להישמט מן היד, אלא לחתור בכל הכח למצוא פתרונות שיאפשרו הקמתם. משמעות ביטולם היא אובדן עצום של זמן וכסף, משל לא היינו בשעת חירום. אותו הדבר ניתן לומר גם לגבי רכבת לאילת. היא בוודאי אינה כלכלית, אך יש האומרים שגם מדינת ישראל מעולם לא היתה פרויקט כלכלי. בשנות החמישים, כשהיו פה עולים חדשים והמדינה היתה בפשיטת רגל, הקימו קברניטי המדינה את המוביל הארצי. הכלכלנים היו אומרים בוודאי שזהו הפרויקט הלא כלכלי ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת בתקופה הזו, אבל בן גוריון, אשכול וספיר לא עשו חישובים כלכליים, וסברו שגם כשאין כסף צריך לפזר את האוכלוסייה וליישב את הנגב. וראו זה פלא: מדינה פושטת רגל עשתה בתקופה ההיא את פרויקט התשתית הגדול ביותר שעשתה מעולם, באופן יחסי. בסופו של חשבון, התברר כי היה זה פרויקט כלכלי ובטחוני מאוד, שהביא ליישוב הנגב ולכך שעולים ששכנו באוהלים עברו לבתים.
הופתעתי עד מאוד שבקרב כל היועצים החברים בוועדת טרכטנברג, לא נמצא ולו אדם אחד המתמחה בתשתיות, שהמלצותיו יכולות להביא תועלת גדולה יותר, לטווח הקצר והארוך, מאותן החלטות נמהרות לפגוע בציבור הרפתנים האומללים שקצף הפופוליזם הורתח על ראשם.
המשורר נתן יונתן כתב "היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ואני בטוח שזה מה שהצעירים שרים היום באוהלי המחאה. לצערי, לא בטוח שנשמע קולם.
הכותב הוא עורך דין, שותף מייסד במשרד לוי, מי דן ושות'
