דעה: מנהיגי המחאה מבינים בכלכלה יותר מהממשלה

אמש קראתי את טורה של מיה בן הרא"ש "מנהיגי המחאה לא מבינים בכלכלה". בן הרא"ש מגדירה את דעותיה כימניות בתחום הכלכלי - חוסר התערבות, כל עוד אין כשלי שוק; אמונה בהפרטה; זיהוי הריכוזיות במשק כסיבה ליוקר המחייה; זיהוי הביורוקרטיה כסיבה לעליית מחירי הדיור; הנחה שחריגה ממסגרת התקציבי תביא לאסון כלכלי. מדובר בסט השקפות זהה לאלה של מקבלי ההחלטות כיום בממשלת ישראל. על כך אמר לפני כשבועיים פרופ' דין בייקר, ראש המרכז האמריקאי למחקר מדיניות כלכלית: "כלכלת ישראל מנוהלת בידי אנשים שלא מבינים בכלכלה".

מתן זיכוי ממס הכנסה לנשים עובדות: לפי ניתוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ההצעה לתת זיכוי במס לנשים עובדות תיטיב במקרה הטוב רק עם עשירונים 9-10. לפיכך, מדובר בצעד שאינו נותן פיתרון רחב. חינוך חינם מגיל אפס, לעומת זאת, ייטיב עם כולם באופן שוויוני. סיוע למגזר החרדי אינו פסול, גם הם בני אדם. יתרה מזאת, חינוך חינם מגיל אפס יסייע באופן דרמטי למעמד הביניים ולמעמד העובדים העניים. מעבר לכך, מהלך זה יביא לגידול דרמטי בשיעור ההשתתפות של נשים עניות, נשים ערביות ונשות מעמד הביניים שאינן יוצאות לעבודה מתוך חישוב כלכלי של עלות תשלום עבור טיפול בילד מול השכר שיוכלו לקבל.

משמע, ההצעה לתת זיכוי מס לנשים עובדות היא הצעה רגרסיבית שתשפיע על מעט מאוד נשים (במיוחד כאלה שמצבן טוב ממילא). חינוך חינם מסוף חופשת הלידה ייטיב יותר גם עם מרבית הנשים מהעשירונים ה-9 וה-10, כיוון שהכסף שהעשירונים הללו מוציאים היום על חינוך גדול מערכו של זיכוי המס אותו יקבלו מנקודת זיכוי נוספת. למעשה, חינוך חינם ייטיב עם יותר מ-95% מאוכלוסיית מדינת ישראל. ההצעה לחינוך חינם מגיל אפס היא פרוגרסיבית ושוויונית ותחזיר את עצמה בצורת גידול ההכנסות ממסים בשל גידול בשיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה.

שלילת פיקוח על מחירים: הקביעה לפיה המדינה אינה יכולה להחיל פיקוח על מחירים היא אידיאולוגית ותו לא. כיום המדינה מקיימת פיקוח משמעותי ואפקטיבי על מחירים - פיקוח שמאפשר את עצם קיומו של השוק החופשי והדמוקרטי. למשל, שכר מינימום הוא פיקוח משמעותי על "מחיר העבודה". לולא היה שכר מינימום היו שיעורי עוני עמוקים יותר, והתופעה של דיכוי הביקוש המצרפי בשל גידול באי השוויון, שמתאר הכלכלן פרופ' ז'אן פול פיטוסי, הייתה רק מתגברת. דוגמה אחרת היא הפיקוח על מחירי הקוטג', שבלם בעבר עליית מחירים משמעותית תוך שמירה על רווחי הרפתנים והמחלבות. עם הסרת הפיקוח החלה עליית מחירים דרמטית. ההצעה לקביעת שכר דירה מקסימלי מוצעת לפרק זמן קצוב כצעד חירום. הזינוק במחירי הדיור אינם תואמים התנהגות של שוק חופשי ומהווים כשל שוק ברור - הגידול בביקוש לא גרר אחריו גידול מתאים בהיצע ושיווי המשקל לא הושג.

שלילת סיוע בדיור: ההצעה לסייע בדיור היא מורכבת ומגובשת בסיועם של מומחים בתחום. הקריטריונים ייקבעו באופן כזה שיהיה תמהיל אוכלוסיות, ומעמד הביניים יהיה מרכזי בדיור זה. אין כל טעם ביצירת משכנות עוני או גטאות של אוכלוסיות ספציפיות. אילו הייתה הממשלה מוכנה להיות שותפה במהלך זה, ניתן היה לגבש תוכנית שתבטיח דיור איכותי לאוכלוסייה מגוונת.

הפרטת קרקעות הלאום: ההנחה שאילו רק ניתן היה לאפשר לשוק החופשי לתפקד בתחום הנדל"ן היה ההיצע מתאזן עם הביקוש מופרכת מדי יום ושעה. בידי הקבלנים מצויות 160 אלף יחידות דיור מאושרות לבנייה על קרקעות חכורות. דבר אינו מונע מהם להתחיל בבנייה, פרט לשיקול מקסום הרווח. ייבוש וחניקת הרגולציה היא הסיבה לכשל השוק בתחום הנדל"ן - אי אכיפת חוזי החכירה ואי חיוב הקבלנים להשתמש בקרקע שהוחכרה לשם בנייה היא הסיבה למיעוט ההיצע על הביקוש. דווקא שחרור הרסן של השוק החופשי יביא להחמרת הבעיה.

קריאה לסבסוד שכר דירה לסטודנטים: לפי כללי הביקוש וההיצע, הגדלת ביקוש שאינה מלווה בהגדלת היצע מביאה לעליית מחירים. לפיכך, ההצעה לסבסוד שכר דירה לסטודנטים היא קריאה לעליית מחירים והיא תחריף את עליית המחירים הקיימת. ההצעה החלופית - בניית מעונות לסטודנטים - תביא להגדלת ההיצע ותצמצם את חלקם של הסטודנטים במאגר מחפשי הדירה, משמע תוריד את הביקוש.

שלילת הורדת מס חברות: בנק ישראל קבע במחקר כי להפחתות מסים יש יעילות נמוכה בתמרוץ הכלכלה. על כן, הטענה לפיה "הורדת מס החברות...היוותה מנוע לצמיחה אשר כולנו נהנינו ממנה" מופרכת לחלוטין. עשרות כלכלנים בישראל קבעו כי מס החברות בישראל נמוך מדי. מס החברות בישראל עומד כיום על 24% והוא בין הנמוכים ביותר בעולם. לשם השוואה, ממוצע מס החברות במדינות ה-OECD הוא 29%. אפילו לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, אשר מייצגת את בעלי האינטרס הישיר בהורדת מס החברות, קוראת להעלאת מס החברות.

הערה אחרונה: קביעתה של בן הרא"ש כי היא מייצגת את הרוב הדומם אינה נכונה. אותו רוב דומם הם 66% מהשכירים במדינת ישראל שמשתכרים מתחת לשכר הממוצע במשק, ומתוכם 33% אשר משתכרים מתחת לשכר המינימום. על כן, אין לבן הרא"ש כל זכות לתבוע לעצמה את זכות הייצוג בעבור ציבור אזרחי מדינת ישראל.

בבסיסו, הדיון הוא דיון ערכי, שבו אין לכלכלנים זכות יתרה. אין כל סיבה שאליטה של כלכלנים תכתיב לציבור הישראלי את רמת חייו, המענה על צרכיו הבסיסיים והעדפותיו במדיניות הכלכלית. העם דורש מדינת רווחה. את הכלכלה יש לעצב בהתאם לכך. הצעות מנהיגי המחאה כפי שהן מוצגות במסמך הדרישות (ומופיעות גם באתר drishot.org.il) תוכלנה להביא לשיפור אמיתי בחינוך, בעלות המחייה, בצמיחה הכלכלית ובהקטנת הפערים. לצורך כל אלו חייבים להגדיל את התקציב ואת הוצאותיה של הממשלה אשר קטנו בכ-20% ביחס לתוצר ב-11 השנים האחרונות - דבר שבמקרה הטוב הפך את החיים כאן ליקרים יותר, אך גם באופן מצער מנע מרבים את השירותים החיוניים לחיים בכבוד. אני מקווה שיימצאו הכלכלנים שיהיו מוכנים לפרוץ את הקיבעון המחשבתי ולסייע לציבור הישראלי הנשחק להשתקם ולהצליח לסיים את החודש.

הכותבת חברה בתנועת דרור ישראל