האם נחרץ גורלו של הקפיטליזם?

התנודתיות הרבה בשווקים הפיננסיים מלמדת על כך שרוב הכלכלות הגדולות נמצאות על סף מיתון כפול. משבר כלכלי ופיננסי שנגרם בשל חובות גדולים מדי בסקטור הפרטי הוביל למינוף מחדש מסיבי של הסקטור הציבורי כדי למנוע שפל גדול נוסף. אולם ההתאוששות שלוותה לכך הייתה אנמית מדי ומתחת לממוצע

מבחינה כלכלית ארצות הברית, גוש היורו, בריטניה ויפן נמצאות על סף קיפאון. אפילו השווקים המתעוררים וכלכלות מכוונות יצוא שנסמכות על השווקים הללו, גרמניה ואוסטרליה למשל, רושמות האטות חדות.

עד לשנה שעברה, קובעי המדיניות תמיד הצליחו לשלוף ארנב חדש מהכובע כדי לנפח מחדש את מחירי הנכסים ולייצר התאוששות כלכלית. אולם עכשיו נגמרו להם הארנבים. המדיניות הפיסקאלית מהווה מעמסה על הצמיחה הכלכלית, הן בגוש היורו והן בבריטניה. אפילו בארצות הברית מקצצים בהוצאות. בקרוב מאוד הם יתחילו להעלות מסים.

סבב נוסף של חילוצי בנקים אינו רצוי מבחינה פוליטית ואינו בר־ביצוע מבחינה כלכלית. ואכן, הסיכון הריבוני מזין חששות לגבי חוסנם של הבנקים האירופיים, אשר מחזיקים ברוב האג"ח הממשלתיות שחולשתן רק גדלה והולכת. גם מדיניות מוניטארית אינה יכולה לעזור כעת. ההקלה הכמותית מוגבלת כתוצאה מאינפלציה גבוהה מדי בגוש היורו ובבריטניה.

הבנק הפדרלי המרכזי בארצות הברית ככל הנראה יפצח בסיבוב שלישי של הקלה כמותית, אך יהיה זה מעט מדי ומאוחר מדי. גם פיחות המטבע אינו אפשרות בת־יישום עבור מרבית הכלכלות המפותחות. הן כולן זקוקות למטבע חלש יותר ולמאזן מסחרי מוצלח כדי להחיות את הצמיחה, אך אין אפשרות כי כולן יקבלו זאת בו זמנית.

במקביל, בגוש היורו, איטליה וספרד מסתכנות עתה באובדן גישתן לשווקים, ולחצים פיננסיים מתגברים גם בצרפת. הבנק האירופי המרכזי צפוי לרכוש חלק מהאג"ח שלהן כאמצעי גישור לקרן היציבות הפיננסית האירופית החדשה (EFSF). בשלב הבא, אלא אם ישולש תקציב הקרן — מהלך שגרמניה תתנגד לו — האפשרות היחידה שתיוותר תהיה פריסה מחדש, מאורגנת אך כפויה, של החוב האיטלקי והספרדי, כפי שקרה ביוון. הצעד לאחריו יהיה פריסה מחדש של חובות לא מבוטחים של בנקים בפשיטת רגל. כך שלמרות שהתהליך של הורדת מינוף בקושי החל, מחיקת חובות תהיה הכרחית אם מדינות אינן מסוגלות לצמוח או להציל עצמן.

קרל מרקס צדק באופן חלקי כאשר טען כי גלובליזציה והתערבות פיננסית שיצאה משליטה, יובילו את הקפיטליזם למסלול של הרס עצמי. החברות מקצצות בעובדים משום שאין די ביקוש למוצרים. עם זאת, קיצוץ במשרות מקטין את הכנסות העובדים, מגדיל את הפערים ומוריד את הביקושים. כדי לאפשר לכלכלות מכוונות שוק לפעול כפי שהן צריכות ויכולות, עלינו לחזור אל האיזון הנכון בין השווקים לאספקת סחורות לציבור. פירוש הדבר, התרחקות מהמודל האנגלוסקסי של לסה־פר (laissez-faire) ומהמודל האירופי של מדינות רווחה, המונעות על ידי גירעונות.

האיזון הנכון מחייב יצירת מקומות עבודה גם באמצעות תמריצים פיסקאליים נוספים שיוזרמו להשקעה תשתיתית פרודוקטיבית. כמו כן מתחייב מיסוי פרוגרסיבי יותר, תמריצים פיסקאליים לטווח קצר ומשמעת פיסקאלית לטווח בינוני עד ארוך. זאת לצד הפחתת נטל החובות ממשקי בית בחדלות פירעון וישויות כלכליות אחרות במצוקה ורגולציה של המערכת הפיננסית. החלופה היא, כפי שאירע בשנות ה־30, קיפאון אינסופי, מיתון, מלחמות מטבע ומסחר, פיקוח הון, משבר פיננסי, חדלויות פירעון ממשלתיות ואי־שקט חברתי ופוליטי בהיקפים נרחבים.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה בבית הספר למינהל עסקים סטרן, באוניברסיטת ניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד לכלכליסט