חוזרים לרחוב
המחאה החברתית הפכה את המרחב הציבורי הפתוח והבלתי מאורגן, אם זה השדירה, הכיכר ודומיהן, למקום הראוי לו כמרחב להיתכנסות קהילתית. תשכחו מהקניון, בואו לשדירה
"מחאת האוהלים", בצד היותה ביטוי למצוקה אמיתית בעניין היכולת הכלכלית להתפרנס מעבודה ולחיות בכבוד, חושפת רוח ערכית הנושבת מאחוריה - רוח של סולידריות, של שיתוף בצירוף קשב ופתיחות למצוקות האחר, חסרת ציניות ומעורבת בקצת תמימות, ועל דרך ניהול זו של המאבק יבורכו מנהיגיו ומנהיגותיו.
בד בבד מבטאת דרך המחאה גם רצון נוסף שנשכח בלהיטות של "לעשות לביתינו" ולהגדיל רכוש. המחאה בצורתה זו ממירה את תרבות הקניונים, תרבות המרחב הסגור, המוגן, הקר והמתוכנן לפרטיו, בתרבות היציאה אל הרחוב – אל המרחב המשותף, שנדמה שכמעט הפסיד את המעמד והתפקיד שהיו לו בעבר.
המרחב הציבורי הפתוח והבלתי מאורגן, אם זה השדירה, הכיכר ודומיהן, תופס שוב את המקום הראוי לו כמרחב להיתכנסות קהילתית. החזרת המרחב הציבורי לציבור, שכרגע חלקו ממש מתגורר בו, היא צעד חתרני וחדש, צעד המותאם לערכים שהמחאה מביעה – האיכפתיות והערבות ההדדית הזכורות מפעם. ציבור המוחים השכיל גם להשתמש גם במרחב הציבורי בדרך "של פעם" - כמקום למפגש משותף של קהלים שונים. זה חזר להיות מקום למיפגש של הילדים, אם למשחק חופשי, פתוח ומלא דמיון (משרטוט כרזות ועד לרחצה בצינור גינה), ואם להיכרות בלתי אמצעית בין ילדים השונים זה מזה, שהתחילו לשוחח ולשחק ביחד.
המרחב מנוצל גם לצורך שמיעת סיפור או שיר, כלומר לפעילות תרבותית וחינוכית שיש בה יסוד ספונטני, מקרי, מסקרן. במקום תרבות ילדים של קניות בקניון, חוגים מסודרים בימים קבועים, תרבות של משחקי מחשב בחדרים ממוזגים ופרטיים, הרחוב מציע את נפלאותיו הבלתי צפויות, הלא מתכוננות והמאתגרות.
הרחוב שהיה זמין לילדים בעבר, שבילו בו חלק ניכר מזמנם, חוזר לתפוש את מקומו הראוי. זאת ועוד, במקום תרבות למבוגרים של הרצאות, קונצרטים ומיפגש עם חברים מוכרים לשיחות לעוסות בבתי קפה ידועים או בבתים פרטיים, מציעה המחאה, בצד תכניה האחרים, גם את ניכוסו מחדש של הרחוב לטובת חיברות, כמו גם ללימוד ולהתנסויות חדשות.
השדירה שבעבר "הופרטה" לצורך תערוכות ממוסדות ופרסומות של חברות מסחריות נגאלה, וחזרה למשתמשים הטבעיים שלה - תושבי העיר. העובדה, שכה רבים מתרגשים מן האפשרות לחזור אל המרחב הציבורי שהפך מזמין מראה, שקיים צורך חזק לחזור לחיי קהילה פתוחים, קצת כאוטים ובלתי סדורים, אך מלאי הזדמנויות, פתיחות וענין.
הכותבת היא עורכת דין וחוקרת, שכתבה דוקטורט בנושא גישורים בסכסוכים אזרחיים בישראל
