נשימה ארוכה: איך להפיק את המירב מתקופת אבטלה?
תקופת המעבר בין עבודות לא חייבת להיות תקופה משתקת. אפשר לנצל אותה לחשבון נפש ערכי או שדרוג מקצועי, ואפשר אפילו לצאת לחופשת החלומות. ועם זאת רצוי לא להגיע למצב שבו כבר ישאלו אתכם - למה לא מצאתם עד עכשיו עבודה?
מובטלים? נמצאים בין עבודות? מחפשים קריירה חלופית או הסבה מקצועית? אם אתם לא לחוצים מהסיטואציה הזאת, אתם נמצאים בחברה טובה. חלפו הימים שבהם מובטלים שידרו פאניקה ותסכול מהסיטואציה. קרליין מרליז, עורכת וקואצ'רית, התייחסה לפני שבועות אחדים לגל האבטלה האמריקאי. בטור בבלוגיה של "האפינגטון פוסט" כתבה שאנשים מובטלים נוטים יותר לזהות את עצמם רק דרך תחום העבודה שלהם.
מובטלים למשך תקופה של שנה ויותר סובלים מסימפטומים לא פשוטים של לחץ כמו התקפי חרדה, הזעת יתר ודיכאונות. עם זאת, היא טוענת, עבודה חדשה אינה התרופה עבורם, אלא הקלה זמנית בלבד.
היא ממליצה לוותר על הזעם, ולהתחיל להאמין בערכים החשובים בחיים. כאשר הזהות מתבססת על מה שמסביב – עבודה, כסף, רכוש – תמיד יהיה חשש לאבד אותם, וכשזה יקרה, אדם עלול להתמוטט כי לא תהיה לו נקודות אחיזה להישען עליה.
גם בישראל יש שינוי בתפיסת תקופת האבטלה. מדברים עכשיו על פרק הזמן הזה כהזדמנות, "חלון זהב" שממנו אפשר לצמוח ולהתחזק. האם מדובר בטרנד שנובע מהמצב הנוכחי של שוק התעסוקה או בשינוי פרספקטיבה אמיתי של תפיסת העבודה?
מעז יצא מתוק
בימים אלה יוצא לאור "מזל שפיטרו אותי?!", ספרה של ד"ר גילי גבאי, ראש התמחות ייעוץ ארגוני בבית הספר למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי המכללה למנהל. הספר כולל מחקר מעמיק שעשתה ד"ר גבאי על תקופת המעבר שבין משרה אחת לשנייה. היא ראיינה לעומק עשרה אנשים וניסתה להבין מה עבר עליהם בתקופה הזאת. "המסקנה היא שהזמן הזה שימש בסופו של דבר להתבוננות, להתפתחות, להתחדשות", היא מבהירה. "שמונה מתוך עשרה שהיו בפסק זמן בין עבודות השתדרגו בעבודה או עברו הסבה מקצועית שהעניקה להם סיפוק מקצועי גדול יותר. כך שלמרות הקושי, מעז יצא מתוק".
הם לא חוו תסכול, קשיים וחרדה?
"חלקם כן, אבל בהחלט קיימת היום תחושה ברורה בקרב האנשים האלה שהתקופה בין העבודות פחות מאיימת. בהרבה קבוצות בחברה היא למעשה נחשבת לוקסוס. אנשים לא אומרים שהם מובטלים, אלא שלקחו פסק זמן כדי לחשוב איך להגדיל את הערך המוסף המקצועי שלהם. זה נחשב ומוצג כדבר חיובי. גם התפיסה של הפיטורים אצל המעסיקים השתנתה. פעם הם היו יותר סוציאליים. צעדי פיטורים נעשו רק כשהם היו מחויבי מציאות ומפלט אחרון. היום כולם יודעים שעובדים באים והולכים וזאת אינה טרגדיה גדולה".
גברים יותר מאשר נשים שיתפו איתה פעולה במחקר. "אני מניחה שזה מפני שרמת המצוקה שלהם היתה גבוהה מהנשים כי הם נחשבים למפרנסים העיקריים", היא מסבירה. "לכאורה אפשר לומר שנשים מכילות את התקופה הזאת ביתר קלות מפני שהן יוצאות לחופשות לידה ומפני שהמשכורת שלהן פחות קריטית לתא המשפחתי", מוסיפה ד"ר גבאי, "אבל זה לא נכון. גם נשים מתקשות להתמודד עם חוסר הוודאות והפנאי הרב שיש בתקופת המעבר הזאת".
יש גורמים המנבאים התמודדות?
"התמודדות מוצלחת היא בעיקר תלוית אישיות וסביבה ופחות תלוית מגדר. אחד המרואיינים בספר הוא מדען בכיר וידוע שעבד באחת החברות הגדולות של תעשיית הביטחון. במהלך הראיון התברר שהוא הסתיר את הפיטורים שלו במשך חודשיים וחצי מהאשה ומהמשפחה. בכל התקופה הזאת הוא קם בבוקר, והעמיד פנים שהוא הולך לעבודה. כשאשתו גילתה שהוא פוטר היא זעמה והשתוללה – על הפיטורים ולא על העמדת הפנים. המסקנה: התקופה הזאת מביאה איתה הרבה מתחים אישיים, לצד אלה המקצועיים, וחושפת בעיות משפחתיות".
לא לחפור בעבר
האם אנשים מובטלים נוטים לזהות את עצמם יותר מהרגיל דרך עבודתם? יעל קהאן שרון, המשנה למנכ"ל עמותת קו משווה שמעודדת את שילובם של אקדמאים ערבים בעולם העסקים, ומי ששימשה במשך שנים כמנהלת HR, גיוס וייעוץ ארגוני בחברות פרטיות, כמו בזק ונורטל, מסבירה: "מקום עבודה נותן המון יציבות וביטחון. כשזה מתערער, אז משהו משמעותי בחיים שלנו מתערער".
בהנחה שזאת טעות, איך מתגברים עליה?
"יש תשובות שונות לשאלה מדוע אדם מוצא את עצמו מובטל. אם זה נכפה עליו בפיטורים הוא צריך לחשוב מה היה החלק שלו בסיפור ומה הוא צריך לשנות בעצמו. לא תמיד צריכה להיות לפיטורים משמעות שלילית. יכול להיות שמלכתחילה הוא עשה משהו שיחבל ביכולת המקצועית שלו - במודע או בתת־מודע - כי הוא לא רצה להמשיך לעבוד באותה מסגרת.
"מניסיוני, עדיף לא לחפור בעבר אלא להתרכז בשאלה מה הדבר הבא שאני רוצה, מה חשוב לי מקצועית, ויותר מזה - האם אני רוצה לעשות שינוי או שדרוג מקצועי? ברגע האמת, אנשים נכנסים לפאניקה. יש עליהם לחץ כלכלי ואז הם לא עוצרים לחשוב כמה סיפוק העבודה החדשה נותנת להם, ואחרי תקופה מסוימת, הם מוצאים את עצמם שוב מובטלים. במקרה הזה מתחיל להיווצר דפוס לא בריא עבורם".
"כמו בכל משבר גם התקופה הזאת מחולקת לכמה שלבים. בהתחלה, בשבועות הממש ראשונים, יש שלב של אופוריה", אומרת גבאי, "הרבה אנשים מרגישים שחרור והקלה והמצב הכלכלי לא דוחק. אחר כך מגיע שלב הלחץ והחרדה. אנשים מתחילים לשלוח קורות חיים בתפוצת נאט"ו. במקרה הטוב, גם השלב הזה עובר, ואז מתחילה לחלחל ההבנה שיש כאן תקופה עם פוטנציאל שלא יסולא בפז שבה אפשר להסתכל פנימה ולענות על שאלות, כמו מה אנחנו רוצים להשיג בפן המקצועי ואיך אפשר לעשות זאת טוב יותר מהפעם הקודמת. השתדלו להגיע לשלב הזה במודע כמה שיותר מהר".
ד"ר בועז שליט, ראש תוכנית B.A של הפקולטה למנהל עסקים בקריה האקדמית אונו, מומחה בייעוץ בפסיכולוגיה ארגונית ובעל ניסיון יישומי של יותר מ־20 שנה בייעוץ, מציג גישה מסורתית יותר. "גם אם החברה נסגרה על רקע כלכלי, העובד המפוטר עוזב עם תחושת כישלון", הוא מסביר. "התחושה מחריפה אם פוטרת בשל ביצועים כושלים. הרבה מחפשי עבודה מעודדים את עצמם בידיעה שיש להם רשת חברתית שתעזור להם. אבל צריך לזכור שזה עובד לשני הכיוונים, ובגלל הרשתות החברתיות פיטורים על בסיס ביצועים כושלים יעלו על פני השטח מהר".
עניין שבשגרה
לפני שבועות ספורים את עבודתה כמנהלת המותג יקב תבור, שנרכש על ידי החברה המרכזית לייצור משקאות קלים. היא מחפשת משרה בתחום השיווק והניהול אבל אינה לחוצה. היא בטוחה שבתקופה הקרובה תמצא עבודה. "יש לי כמה חברים טובים שהיו בתפקידים בכירים ועכשיו מחפשים עבודה, וגם הם אינם לחוצים", היא מספרת, "חלקם בכלל החליטו שאינם רוצים לחפש עבודה, והם מתכוונים לקחת חודשיים או שלושה חודשים חופש. האמת שאני לא מתחברת לזה. אמנם עשיתי לא מזמן גיחה קצרה לנופש ביוון, אבל עכשיו אני כבר עובדת במרץ כדי למצוא משרה חדשה".
את נשמעת מאוד אופטימית.
"אני מאמינה בעצמי. כל מי שמכיר אותי אומר שבטח בקרוב יחטפו אותי. חלק מהביטחון העצמי הזה קשור בלי ספק בתמיכה שמקבלים מהסביבה, ולי לשמחתי יש תמיכה רחבה. רוב האנשים שסביבי מתייחסים אל המצב כאל דבר טריביאלי, עניין שבשגרה. אף אחד לא חושב שזה טרגי. זה מאוד תלוי ברקע ובמעמד של האדם שנמצא בסיטואציה הזאת".
שקר לבן
אל מול הגישה הנינוחה יחסית של העובדים עומדים הארגונים המעסיקים, שגם עברו תהליך והיום הם הרבה פחות מחויבים לעובדים. "אפילו הצבא, שפעם קידש את רעיון הוותק, שולח אנשים הביתה ביתר קלות", מעיד שליט. "אם פעם מנהלים התלבטו כשהיה צריך לפטר מישהו, היום היד על ההדק הרבה יותר קלה. החוזה הפסיכולוגי בין העובד והמעביד השתנה ומקום העבודה עצמו פחות מחויב".
לדבריו ההתייחסות של שני הצדדים בשוק - המעביד והעובד - לתקופת האבטלה כאל פחות טראומתית יוצרת מצג מעט מטעה, ולא מומלץ למחפש העבודה להיות נינוח: "יש 'חלון זהב' - פרק זמן אידיאלי עבור המובטל לחפש ולמצוא עבודה. חיפוש עבודה הוא משימה לא קלה שכוללת פגישות, ראיונות ומבחני קבלה, ויש גבול לכמה זמן אפשר להתנהל בצורה מיטבית בתוך התהליך הזה. ובל נשכח שגם תהליך ההשמה לוקח לא מעט שבועות ולפעמים נופלים בשלב האחרון. לכן צריך להיזהר מלהיכנס ללופ של חצי שנה ויותר של חיפוש עבודה. זה בולט לרעה בעיני רוב המעסיקים, אף על פי שזה משתנה מענף לענף".
ואם כבר עברה חצי שנה?
"בואי נגיד שאם כבר הגעת למצב שבו שואלים אותך למה לא מצאת עבודה עד עכשיו, כדאי שיהיה לך איזה שקר לבן לספר".
