מסע ההפחדה של השלטון

"רק לעתים רחוקות הדברים מתנהלים בעולם בדרך של כך או כך. התחושות ואופני הפעולה עשויים גוני־גוונים מרובים כריבוי הדרגות שבין אף נשרי לחוטם פחוס" (יוהן וולפגנג גתה, "יסורי ורתר הצעיר")

מסע ההפחדה שבו פתחו אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יובל שטייניץ ונגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר נועד לשגר למאות אלפי המוחים שהפכו במוצאי השבתות האחרונים את רחובות הערים לביתם השני, מסר אחד ברור: אל תבנו על ועדת טרכטנברג יותר מדי. בין האוהלים שבהם אתם מתגוררים כיום לבין המגדלים באוויר שאתם רואים בעיני רוחכם, התוצאה הסופית תהיה לא יותר מבית משותף צנוע, משהו כמו שלוש קומות עם נוף לגג של הבניין הסמוך.

כאשר ראש הממשלה הזהיר אתמול בישיבת הממשלה, כי "הפתרונות שתציע ועדת טרכטנברג לא צריכים להביא לפשיטת רגל כפי שקורה באירופה", וכאשר שר האוצר ציין כי "אנחנו צועדים על גשר צר מאוד. אם נסטה באופן משמעותי מהמדיניות הכלכלית שלנו, אנו עלולים ליפול מהגשר מהר מאוד. צריך להמשיך בעקרונות שהובילו אותנו לצאת מהר מהמשבר", יש לדברים משמעות אחת ומאוד לא מעודדת מבחינת כל אלה שמחכים לתשובות מהממשלה.

אפשר לנסח את מה שאמרו נתניהו ושטייניץ במשפט קצר אחד: כל שינוי שיבוצע בסדרי העדיפויות, כפי שדורשים המפגינים, יהיה חייב להיעשות במסגרת התקציב הקיים. המפגינים דורשים סבסוד מעונות יום, או תמיכה ממשלתית למשכנתאות לזוגות צעירים? אין בעיה, אבל הכסף לא יגיע מהגדלת התקציב, אלא יילקח מסעיפים אחרים בו.

עכשיו תבוא ועדת טרכטנברג ותציע לבטל בשנה הבאה את המהלך המתוכנן של הפחתת מס הכנסה ליחידים (שכירים ועצמאים) ושל מס החברות. ביצוע צמד מהלכים זה יגדיל את הכנסות המדינה בכ־2.5 מיליארד שקל. יצירת מדרגת מס נוספת לבעלי הכנסות גבוהות במיוחד והטלת מס עיזבון על ירושות גדולות יזרימו לקופה הציבורית, נניח, עוד מיליארד שקל בשנה. מהיכן יגיעו 8 מיליארד שקל נוספים הנחוצים למימון חלק מדרישות המחאה?

התמונה שמנסים נתניהו ושטייניץ לצייר עכשיו, של נגיסה משמעותית מעוגת התקציב תוך שמירה על העוגה ללא פגע, צפויה להתגלות בקרוב כמצג שווא. הסיבה לכך היא, שבמציאות הישראלית יהיה קשה מאוד לקחת כספים בכמות משמעותית ממקום אחד ולהעביר אותם למקום אחר. האוצר מזהיר מפגיעה בדירוג האשראי של ישראל כתוצאה מפריצת התקציב? ומה לדעת אנשיו יהיה לחברות הדירוג הבינלאומיות לומר כשהאוצר יציע לקחת את כספי תשתיות התחבורה ולהעביר אותם לסבסוד הוצאות למטפלות?

לכן, מה שהממשלה צריכה לעשות הוא לחשוב טיפה מחוץ לקופסה ולשנות זמנית את יעד הגירעון בתקציב. לומר לחברות דירוג האשראי: נכון, לפני שנה חשבנו שאנחנו יכולים להקטין את הגירעון בצורה מהירה יותר וקבענו ל־2012 יעד גירעון שאפתני של 2% מהתוצר. עכשיו נוצרה מציאות שמחייבת אותנו לחשיבה מחדש, שבסופה נחליט לקבוע יעד גירעון של 3% מהתוצר. כך ניתן יהיה להגדיל בשנה הקרובה את הוצאות הממשלה ביותר מ־9 מיליארד שקל ולחלק את הכסף בין אלה שבאמת זקוקים לו. וזאת בלי להיכנס לעימותים כמעט חסרי סיכוי עם ההסתדרות בעניין ביטול הפטור ממס על קרנות ההשתלמות, או עם כל משרדי הממשלה שייאלצו לבצע, שוב, קיצוץ רוחבי בתקציביהם.

הגדלת הגירעון תגדיל אומנם את היחס חוב־תוצר, אבל אחרי שש שנים של ירידה כמעט רצופה, פרט לשנת המשבר ב־2009, יש לנו מרחב תמרון. אחרי הכל, יחס חוב־תוצר שמותר למדינות כמו בריטניה, גרמניה, ארצות הברית וצרפת - מותר גם לנו.