מכה את המדד: למה לא אמרתם שום דבר

ביום הדין, וכמו שזה נראה כעת יכול להיות שהוא הרבה יותר קרוב ממה שחשבנו, לא יוכל בנימין נתניהו לגלגל עיניים לשמים ולומר בשלב הטיעונים לעונש כי הוא פשוט לא ידע לאן הרפורמה שלו במס הכנסה תגרור את כולנו. לצד "כלכליסט", שדן שוב ושוב בהשלכות השליליות של ספינת הדגל במשנתו הכלכלית של נתניהו, הלכה רשימת המזהירים מפני ביצוע הרפורמה והתארכה מיום ליום, וכללה את בכירי הכלכלנים בארץ ובעולם.

נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ הגיעו כזכור לאוצר בעיצומו של המשבר הכלכלי. למרות הגירעון העצום שנוצר בתקציב, הרימו השניים מיד את דגל הפחתת המיסוי הישיר. בדיונים הרבים שהתקיימו אז בצמרת האוצר התנגדו כל בכירי המשרד להצעה, גם מסיבות תקציביות וגם מסיבות חברתיות. בין המתנגדים לרפורמה במס היו מנכ"ל האוצר ירום אריאב, הממונים על התקציבים רמי בלינקוב ואודי ניסן והחשב הכללי שוקי אורן.

כאשר הגיעה הרפורמה לממשלה, בקיץ 2009, התייצב באולם הדיונים נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, ובאמצעות מצגת גרפים הסביר לשרים שמשלב מסוים של הפחתת שיעורי מס כלל לא ברור כי היא מסייעת לצמיחה. בסוף אותה שנה ביקרה בארץ משלחת של קרן המטבע הבינלאומית. בדו"ח הביניים על כלכלת ישראל שפרסמו אז, המליצו חברי המשלחת לממשלה להמשיך את ביצוע הרפורמה במס הכנסה רק אחרי שהחוב הציבורי יקטן.

חצי שנה לאחר מכן נערך במכון ון ליר בירושלים יום עיון בנושא התקציב. במהלך היום ציינו שני פרופסורים לכלכלה, אביה ספיבק - המשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל, ונתן זוסמן - מנהל חטיבת המחקר בבנק, כי כלכלנים בכירים מהארץ ומחו"ל, כולל ממוסדות מרכזיים כמו ארגון ה־OECD, נוטים להסכים שברמות המס הנוכחיות בישראל, הפחתת שיעורי מס הכנסה לא צפויה לתרום לצמיחה.

נתניהו שמע את כל המומחים, אך לא הפנים דבר. בסדרת ראיונות שנתן סמוך לאותו יום עיון, לרגל הצטרפות ישראל לארגון ה־OECD, הצהיר ראש הממשלה כי הפחתות המסים יימשכו כמתוכנן ואולי אף יואצו, כי הן "גם תורמות לצמיחת המשק וגם מגדילות את הכנסות המדינה".

למציאות חוקים משלה

עכשיו מגיע סיפור המסים הישירים והעקיפים אל לב השיח הציבורי, ואין טוב ממנו כדי להסביר מדוע המחאה נגד מדיניות הממשלה כל כך מוצדקת. כדי להבין במה מדובר, מספיק להעיף מבט חטוף בשלושה שקפים ממצגת שהכין לפני חצי שנה מינהל הכנסות המדינה. ב־2008 התמקמה ישראל במקום החמישי בטבלת נטל המסים העקיפים (מע"מ, מס קנייה, מכס, מס על הדלק, מס על סיגריות ועוד) של מדינות ה־OECD. לעומת זאת, בטבלת נטל המסים הישירים (בעיקר מס הכנסה) ניצבה אז ישראל רק במקום החמישי מהסוף. ב־2009 היה שיעור מס החברות בארץ זהה לשיעורו הממוצע במדינות ה־OECD.

למרות נתונים אלה החליט נתניהו, ששב ולקח לידיו את שרביט ההנהגה הכלכלית באפריל 2009, להמשיך להפחית בהדרגה גם את שיעורי מס ההכנסה ליחידים וגם את שיעור מס החברות עד סוף 2016. זאת חרף העובדה שהתיאוריה שעליה נבנתה רפורמת המס הקודמת שלו בתפקיד שר האוצר, ב־2003, לא ממש הוכיחה את עצמה במציאות. ברפורמה הראשונה של נתניהו, כמו בזו שהפעיל לפני שנתיים, אמור היה הכסף הנדרש למימון הפחתת שיעורי המס להגיע ממעגל הקסמים שהגה ראש הממשלה כבר לפני שנים, ולפיו שיעורי מס מופחתים שווים יותר צמיחה, וצמיחה מוגברת שווה יותר מסים. הבעיה התעוררה כאשר התברר שלמציאות יש חוקים משלה, ואפילו היא לא תמיד מוכנה לשחק לפי החוקים שמכתיב לה נתניהו.

הפתרון הקל מכולם

את הפער הגדול שנוצר בהכנסות בשנתיים האחרונות, ושבדיוק מפניו הזהירו כל המומחים, החליט נתניהו, בעזרת שטייניץ, לסתום באמצעות הפתרון הקל מכולם: העלאת שיעורי המסים העקיפים. וכך, מאז כניסתו הראשונה של נתניהו למשרד האוצר לפני כמעט עשור ובאופן מואץ בשנתיים האחרונות, ירד שיעור המס הישיר בישראל בשיעור מצטבר של 26%, בעוד ששיעור המס העקיף ירד בתקופה זו ב־5% בלבד. במחצית השנייה של 2009, לאחר התבססות הצמד נתניהו־שטייניץ באוצר ואישור התקציב הדו־שנתי הראשון שלהם בממשלה, זינק נטל המס העקיף בשיעור חד במיוחד של 10%, בעוד שנטל המס הישיר המשיך את מסעו המתון והרצוף כלפי מטה.

את הצד הכספי של מה שקרה בתחום המסים בעשור האחרון, זה שאלמלא מהפכת האוהלים אמור היה ללוות אותנו גם בחמש השנים הבאות, מסבירים הנתונים שפורסמו לאחרונה בדו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה: מתחילת הפעלתה ב־2003 ועד השנה, הקטינה הרפורמה במס הכנסה ליחידים ובמס החברות את הכנסות המדינה בסכום כולל של כמעט 30 מיליארד שקל. בצדה השני של התמונה ניצבים המסים העקיפים, שבעקבות שינויי החקיקה שיזם האוצר גדלה גבייתם בכ־7 מיליארד שקל.

הצד הפחות משמח בסיפור הוא שמסים ישירים הם מסים פרוגרסיביים המוטלים בשיעורים הולכים ועולים ככל שגדלה ההכנסה, ולכן הם פוגעים יותר בבעלי ההכנסות הגבוהות. לעומת זאת, המסים העקיפים, שאת שיעורם מעלה הממשלה בשנתיים האחרונות כמעט ללא הבחנה, הם מסים רגרסיביים המוטלים בשיעור אחיד על ההוצאה, ללא התחשבות בגובה ההכנסה של מי שרוכש את המוצר או השירות, ולכן הם פוגעים בעיקר בבעלי ההכנסות הנמוכות.

הצד המעודד בסיפור הוא שמחאת האוהלים והצוות המקצועי שנתניהו נאלץ למנות בעקבותיה, יעצרו אולי את הטירוף חמש שנים לפני סיומו המתוכנן. לפי אומדני מינהל הכנסות המדינה, ביטול המשך הרפורמה במס הכנסה ובמס החברות ימנע הפסד הכנסות נוסף של כ־9.5 מיליארד שקל.